הרגעים האחרונים של האהבה

 השנה שלמה שעברנו יחד, הימים.. השבועות , והחודשים המדהימים שבו נהנו יחד.
שצחקנו יחד, שיצאנו , שעברנו כל חג ביחד.. כל יום היינו מאושרים.. שנה שהיינו ביחד
כל השנה שעברנו , שמחה וכאב , ויכוח וקנאה , דמעות ואהבות.
סיפור אהבה שלנו..
סיפור המרגש, החוויה שלנו.
סיפור אהבה שהקמנו ,
רק שנינו.. רק אתה ואני.
רק בנינו , רק אנחנו.
אני ואתה, אתה ואני.
האהבה שהייתה בנינו..
האהבה שאהבנו , המר של האהבה שהרגשנו..
הטעם של אהבה שהייתה בין שנינו..
רק ביני לבינך, אתה ואני.
אני ואתה שאהבנו, רק אתה ואני שהיינו ביחד.
בעצם היינו , רק אני ואתה והאהבה שלנו.
רק שנינו כשהיינו אחד נשבענו לעד.
רק שנינו היינו בתוך שנינו והיינו בתוך עניינו,
עיינים שלך החומות שהיו בתוך עיניי, והעיניים שלי שהיו בתוך עיינך,
המבטים, שאמרו הכל.
היד שלי שהחזיק את ידך וידך שהחזיק את ידי..
נשבענו שאתה ואני זה לעד.
והחיבוקים שהתחבקנו, חיבוקים חזקים נורא, כל כך אהבה..
המילים שאמרנו אחד לשני.. המילים שיצאו מהלב..
נשבענו שלא נפרד לעולם.
והנשיקות שהיו בנינו..רק בין שנינו.
נשבענו שלעולם לא נפסיק לאהוב.
האהבה שאהבנו, האהבה שהענקנו אחד לשני.
נשבענו שהאהבה שלנו לעולם לא תיגמר.
האהבה שלנו, אתה ואני.. אני ואתה.
החלומות שחלמנו שאמרו הכל..
הגעגועים שרצות , האהבה שלא נגמרת.
הזיכרונות שמשתוללות בין שנינו.
והתמונות שמופיעות לנו מול העיינים..
המחשבות שהורסת את שנינו.
והדמעות שזולגות , מהזיכרונות ומגעגועים.
היימים עברו, השבועות עברו , החודשים עברו , והשנים עברו..
אנחנו פרודים כבר 3 שנים , 
ואני מרגישה שעבר נצח..
בשנים האלה בו אנחנו רחוקים אחד מהשני..
רחוק מהלב, רחוק מהעין.
רחוק מהאהבה רחוק מהכל.
עברנו הלאה בחיינו,
לך יש חברה אחרת כבר שנה וחצי ולי יש חבר כבר עוד מעט חצי שנה.
ומה שנותר זה רק להזכר במה שעברנו ביחד מדי פעם..
נזכור שנשבענו לעד.
נשבענו שאני ואתה זה לעד ,
שאתה ואני לעולם לא נפרד.
נזכור ששנינו היינו גוף אחד
"לעד" המילה שאמרנו תמיד.
האם יש עוד שנינו?
האם הלעד שלנו קיים?
האם באמת לא נפרדנו לעולם?
האם כל זה הזוי?
הרי אנחנו פרודים.. כבר 3 שנים...
האם באמת האהבה שלנו לא פסקה לעולם?
האם אי פעם נחזור?
האם אי פעם יחזרו התקוות?
האם אי פעם יהיה שוב אני ואתה, אתה ואני?
האם הסיפור האהבה שלנו יחזור?