פשוט רציתי שתדע...

היום כבר הכל נגמר...השפלתי את עצמי יותר מידי. היום אחרי תקופה קצרה של אהבה כ"כ גדולה אני נפרדת ממך ונותנת לך את האפשרות לחזור...אבל אני, מרימה ידיים. נתתי מעצמי כ"כ הרבה בשביל הקשר הזה ואתה רק מזלזל! כמה אפשר לסבול? אני לא יודעת מה יותר עדיף, לבכות על זה שאני לא איתך או לבכות על כל הדברים שאתה עושה לי כשאני איתך... אני אוהבת, פעם ראשונה אני אוהבת באמת...פעם ראשונה שמישהו נכנס לי ככה ללב... פעם ראשונה שאני לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג....פעם ראשונה שיש לי כזה כאב בלב! בחיים לא חשבתי שאני אתאהב בך, דווקא בך מבין כולם... בהתחלה רדפת אחריי ואני כאילו כלום...כאילו מי אתה. משחזרת את כל התקופה שלנו ביחד, מסתכלת שוב בתמונות, מנסה לחשוב שוב ושוב מתי התחיל כל הקטע של ההתאהבות...מתי זה התחיל ומתי זה נגמר. אמנם אני בחרתי לגמור את זה אבל זה רק בגלל שלא יכלתי עוד לסבול את הכאב הזה...שאני אפילו לא יודעת מתי הוא ייפסק...הבנתי שעדיף לקחת קצת מרחק, לחשוב על הדברים ואתה בשלך כאילו כלום לא קרה. אומרים: "אם הוא שלך, תני לו ללכת ואם הוא לא יחזור סימן שהוא אף פעם לא היה שלך..." זה מה שאני עושה עכשיו. אני רק מקווה שתחזור....למקות שאני לא יודעת מה יותר עדיף... :(