אהבה של 4 שנים

אני זוכר שהיינו נהנים בטיולים משפחתיים, או אפילו סתם בארוחת שישי עם המשפחה שלך, שהיית מסרקת אותי, הייתי אוהב את זה שהיית חופפת לי את השיער, אהבתי כל כך לחבק אותך בלילה, ולקום לצידך בבוקר גם אם זה מוקדם מאוד ושאפילו אין לך זמן להיות איתי, אולי נשיקת בוקר טוב, צחצוח שיניים ביחד.
חשבתי שנצחצח שיניים ביחד תמיד,  ושתמיד נלך לישון ביחד ונקום ביחד, ושנתפתח יחד, נשכיר דירה ביחד, נבקר את המשפחות שלנו, נטייל שנינו, נכיר דברים חדשים בנו ונשתף אחד את השני במה שעובר עליינו, ונעזור אחד לשני להתגבר על הכל. ביחד .


אבל ריגוש צדדי משך אותך, התאווה למשהו חדש יותר, צעיר יותר.
מישהו חיזר אחרייך, גרם לך להסמיק שוב, פלירטט איתך אולי קצת,
ואת אולי קצת פלירטטת איתו, ודבר הוביל לדבר עד שלא יכולתם לשלוט בזה יותר, וברגע שלא הייתי שם לשמור עלייך,
ברגע שסם היה בגופך וראשך הסתחרר מהיופי והמחמאות, מהתשוקה של האלכוהול וההורמונים במסיבה.
ברגע הזה התמסרת אליו ועשיתם את זה באוטו.


אולי זה היה התניית אהבים חדשה ומרגשת ואולי היה בזה רק סיפוק החוסר והסם שהשתולל בגופך.
ואת סיימת את היציאה בחזרה אליי ונזכרת שכל מה שהיה שם היה גם אצלנו
ורצית להוכיח לעצמך שאת לא טועה אבל הוכחת ההפך  הסקס שעשית איתי אחרי שהיית איתו לא היה אהבה, גם לא קרוב,
 ואני הרגשתי את זה, את ניסית להוכיח לעצמך שגם אני יכול להיות בהמי ורק לספק את היצר.


לא חיפשת אהבה כשחזרת, חיפשת את הייצר הזה בי, רצית לראות אם אני יכול להיות כזה. אני יכול.
אבל עכשיו כשאני יודע את מה שאני יודע,
שרגשות האשם שלך גרמו לך לבדוק אותי, לראות שאני אוהב אבל גם גבר
אני יודע שתצטערי על זה, לא רק תאמרי שאת מצטערת, אלא תצטערי לעצמך שעשית את זה.
אני לא צריך להוכיח לך שאני יודע לאהוב אותך יותר מכל אחד אחר.
את יודעת את זה.


אני מאשים אותך בזה שבחרת לסיים קשר כזה יפה בצורה כל כך מכוערת.
אני מאשים אותך בזה שנעלמתי לך מהעיניים, למרות שהייתי שם כל הזמן.
ואני בטוח שיום יבוא ואת תגיעי לאותו מצב שוב, אותו מצב שבו אהבה של שנים תעמוד במבחן.
אני מקווה בשבילך שעד אז תביני, שקל מאוד להקים קשר,
אבל הרבה יותר קשה לשמור עליו.


אני חושב שאת יודעת שבשבילי התקופה האחרונה הייתה קשה מאוד, ולא בגללי,  אני ידעתי שאני יכול להכיר מישהי אחרת, מישהי שהיא לא פחות יפה ממך או לא פחות חכמה או טובה.
אבל אני רציתי אותך, כי ידעתי שכמה שהיו הסחות דעת מבחוץ,
אני אהבתי אותך ואני קיבלתי אותך עם כל החבילה, עם הטוב והרע כי זה העניין בעצם, ואולי זה פחות מרגש ואולי זה נהיה עייף ומוכר, אבל זה גם הקסם
ההבנה הזאת, חשובה יותר מהריגוש,ההכרות העמוקה הזאת, שווה יותר!
החיבור הזה לא קיים בשום מקום, שום מקום!  רק אצלנו.


השאלה שהייתי שואל את עצמי במקומך היא האם אני יבחר בדרך הקלה,  ואולי המרגשת יותר, שהיא להתחיל מהתחלה, להכיר מחדש והכל מחדש.
או בדרך המאתגרת יותר והקשה יותר, שהיא לתקן את ההבנה שהייתה ולהמשיך משם הלאה.
אם יש לך שכל את תביני, ואני מקווה שלא מאוחר מידיי, שמה שהיה ביננו שווה יותר מכל דבר אחר, וההשגים שהגענו אליהם הם דיי מרשימים,
ושהבחירה להתפתות למשהו חדש לא כזו מפתה כמו שהיא נראית בהתחלה
כי בסופו של דבר גם זה יהיה מוכר, ואז מה? שוב מההתחלה?


בכל מקרה  אל תדאגי לי
תעבור תקופה של אבל, ואני ישלים עם המציאות החדשה,
אני כבר מתחיל להשלים,
ואני מתחיל מחדש ויכיר מחדש, ומתישהו יהיה קליק.
ומי יודע אולי היא תעשה אותי יותר מאושר, אולי אני יעשה אותה יותר מאושרת, אולי זה יחזיק הרבה זמן, ואולי לא.
אבל אני לא מתכוון להאשים את עצמי באובדנך.
אני לא מתכוון לשנות את עצמי ואולי להיות פחות טוב לאחרות,
אני מתכוון לתת הכל באהבה.
כמו שנתתי איתך, כי זה מי שאני, אני נותן הכל.


אני יודע שאת עשית טעות, את לא יודעת כמה עדיין,
אבל עוד תדעי.
אני רק יכול לאחל לך שתמצאי את מה שאת מחפשת,
ושתלמדי מהטעויות  ותעשי החלטות נבונות, בעצמך.
ושיום יבוא ותסתכלי אחורה ותהי שלמה עם עצמך על הבחירות שעשית.
והעיקר שתהיי מאושרת.