את תצליחי...

עד שהצלחת לעמוד על הרגליים ,אחרי כל מה שעברת ואת עדיין עוברת, אחרי כל מה שלמדת ואת עדיין לומדת, כל מה שכאבת ועדיין כואבת, הצלחת סוף סוף להאמין בעצמך, בביכולות, בכוח, בכישורים ביופי הפנימי והחיצוני שלך, להאמין שאת יכולה לעשות הכול אחרת, אז את מסתכלת אחורה ונזכרת... כמה אהבת באיזו תמימות כל כך הרבה חלומות שמסיבה כזו או אחרת ידעת שאת יכולה להגשים, רצית.. הסכמת.. להפוך להיות מישהי שלא באמת קיימת, מישהי שרק הוא מכיר כי הוא יצר, מישהי שהיום את לא יכולה לראות וגם לא רוצה לזכור,
כמה פעמים ראית והרגשת משהו דפוק אבל בחרת להתעלם?
כי זה קל ופשוט, כשאתה בורח אתה לא צריך להתמודד, אתה לא צריך להלחם באף אחד ובשום דבר, הכאב נשאר אבל משום מה את מאמינה שיכאב לך פחות אם גם זה שגרם לכאב ישאר, את מגיעה לשלב שאת מסרבת להאמין שאת יכולה ומסוגלת,שאת יודעת וצריכה, את מגיעה לשלב שבו את מרימה ידיים ונכנעת למושג הלא ברור הזה- אהבה!
כמה רצינו להאמין שאין דבר יפה יותר מאהבה, כמה פעמים אמרת לעצמך, זה רק משבר זה יעבור לנו, אנחנו נתגבר גם על זה.
מה שלא ידעת, או ידעת אבל התעלמת, זה "שרק משבר" הזה גרם לך לאבד את עצמך, את הכבוד העצמי שלך, את האהבה העצמית שלך והכי חשוב את האמונה בעצמך, משום מה כשאנו אוהבות אנחנו מאבדות פרופורציה ומוכנות למות למען האהבה, ממש כמו חייל שמוכן למות למען המדינה, אנחנו הופכות להיות קטנות ראייה, ובו זמנית גם קטנות משמעות, אנחנו יכולות לאהוב כמעט לנצח והם יכולים לאהוב לזמן מוגבל מאוד ולעיתים גם קצר מאוד.
כשאת שם בפנים בתוך הדבר הזה שלטענתך נקרא "מערכת יחסים" את עושה הכול כדי לשמר, לשפר ולרצות את כולם חוץ מאת עצמך, פה ושם עובר איזה משהו שסוטר לך כדי שתתעוררי אבל את לוקחת את הסטירה הזו כ-ליטוף וממשיכה להאמין רק בו, באותו אדם שאת כל כך אוהבת כרגע, את האדם שממעיט מערכך, מזלזל בכישורייך ומסרב להחמיא לך גם כשאת ממש יפה, או מצליחה, אבל את לעומת זאת טופחת לו על השכם גם כשהוא טועה כי את "אוהבת" וזה נראה לך הדבר הכי נכון לעשות באותו רגע, ואז מגיע רגע של שקט בינך לבין עצמך פתאום הוא נראה כל כך רחוק כמעט בלתי ניתן לאחיזה, הוא תמיד היה רחוק, את פשוט סירבת לראות את זה, אבל אחרי תקופה ארוכה העיינים שלך מסרבות להשאר עצומות וממש בכוח ומול מלחמה עצומה נגדך, הן נפכחות ואז את רואה את כל מה שכולם ראו ואת סירבת, ופתאום את מבינה שאת צריכה להלחם ולהפתעתך זה לא על "נסיך החלומות" שלך, אלא על עצמך, עכשיו את בוחרת לאהוב את עצמך, זה לוקח זמן לא מוגבל, לפעמים נראה כמו נצח, את בוכה המון ואת לרוב לא יודעת על מה, את מנסה להבין אם את בוכה בגלל מה שהוא עשה לך, או בגלל מה שאת עשית לעצמך.
אחרי אין ספור ימים של בכי, לילות שטופים באלכוהול ובקרים עמוסים בקפה ונורופן, אבל בסוף את קמה נעמדת ונשבעת שלך זה לא יקרה ואת נלחמת בכל הכוח, כי את פוחדת, פוחדת ליפול שוב קורבן לאהבה, ואת כמעט מצליחה, את נכנסת לתקופה מדהימה שבה את נערצת ומחוזרת בלי הכרה.
את רואה ומרגישה דברים שבעבר סירבת להאמין שקיימים ואת מתמודדת, לאט לאט אבל בטוח מתמודדת, ואת הכול את עושה לבד, את החברות הטובות שהיו לך בזמן שהיית איתו השארת שם מאחור בדיוק באותו מקום שהשארת אותו, את מבינה שאין לך צורך באנשים הקטנים בחייך, את זקוקה לאנשים אמיצים וחזקים, אנשים חדשים!
ואז את מתחילה להתעייף ולהשתעמם מכל החוויה המדהימה הזאת ואת מתחילה להתגעגע לאהבה, לביחד, למריבות והפיוסים שאחרי, לסקס המדהים שהיה ביניכם לשטויות שרק את והוא הכרתם והבנתם, את מתגעגעת לתשומת הלב שאת צריכה, ואז את מחליטה שהפעם את עושה הכול הפוך, את לא הופכת להיות תלותית, או חסרת עמוד שידרה ואת דורשת מעצמך לשדר את זה כבר בדייט הראשון ואת מצליחה, את מפסיקה לחלום רק בוורוד ומפסיקה לצפות שהסוף יהיה כמו באגדות, כי למדת שכל מה שהורס את האהבה זה הציפייה שלנו מימנה שתהיה מושלמת, אנחנו שוכחים שאנחנו יוצרים את האהבה, זאת אומרת שרק אנחנו נוכל ליצור שלמות, אבל כמו במתכון של עוגה צריך לדעת בדיוק באיזה מימון לשים את המצרכים כדי שהעוגה תצליח לטפוח ולהישאר יפה ומושקעת גם אחרי מס' שנים לא מוגבל.
עכשיו את נמצאת במקום לא ברור, אם הוא טוב לך או סתם נוח לך, את כבר לא מתאהבת בטיפשות, את כמעט ולא מתאהבת בכלל, את כבר לא מאמינה לכל בחור שאומר לך שאת יפה, וכבר לא מתרגשת מפרחים, הטראומה שעברת ביגלל שאהבת מהדהדת לך בראש בלי סוף וגורמת לך להיות יותר יציבה ויותר מפוקסת, היום את רוצה לאהוב אבל אחרת, רוצה להעניק אבל קודם לעצמך, היום את דורשת שהגבר שלך יחמיא לך ויפרגן לך גם מתוך שינה וגם כשאת חולה כי היום בחרת לאהוב את עצמך ולתת לאחרים לאהוב אותך ולא ההיפך, לפעמים את מנסה להבין "מימה זה קרה לי?" "מה גרם לי לפתח כזאת אובססיה לבן אדם כל כך קטן וחסר כל עמוד שדרה?" ואת חופרת בעבר המר שלך, בילדות הקשה שעברת ומנסה אולי שם למצוא את התשובה ואולי באמת שם נמצאת התשובה אבל היום היא כבר לא כל כך חשובה כי כבר מצאת פיתרון ולמדת שבן אדם אשר מנסה להמעיט מערכך בסך הכול מנסה להקטין אותך לגודל שלו! והיום עם המון מטענים כבדים, לב שבור שלעולם לא יחזור להיות שלם ולא רק בגלל גבר את בוחרת לאהוב את היתרונות שלך ולקחת דוגמא מהחסרונות שלך ואת יודעת שתצליחי!