נילחמתי ובסוף ויתרתי...

היה אחד שמאוד אהבתי


חשבתי להילחם אבל בסוף אבדו לי הכוחות וויתרתי.


אני חושבת שהוא בשבילי המושלם,


שאני רוצה אותו לעולם.


אבל התקווה התנפצה לי בפרצוף,


קיוויתי שאני אשכח ממנו ושאני יגלה שזה טעות


אני לא מבינה למה הגיע לי יחס שכזה,


מה בסך הכל ביקשתי? אהבה יציבה שהתנדדה כבר בקצה....


מה לא עשיתי למענו,


הבאתי לו את הנשמה ועכשיו כשאני חושבת על מי..בשבילו?!


זה לא שווה לעשות כלום בשביל גבר,


כי מה שנותר לי זה רק עצב.


יש לו בעיה ותמכתי בו,


היו לו כל מיני שאלותותמיד עזרתי לו.


הוא אחד כזה שלא יודע להעריך,


רק יודע לישפוט ולהעליב.


אמרו לי שאסור לוותר על מה שאוהבים,


צריך להילחם אפילו אם זה לא יוצא כמו שתמיד רוצים.


אבל אני...כבר התייאשתי מלהילחם,


ראיתי איך שהוא שם עליי זיין אז היסתובבתי אחורה והתחלתי לחייך.