מכתב שלא תקרא

מנסה לכתוב אך המילים לא נכתבו.

עייני זולגות מרטיבות את הדפים.

מנסה לזכור רוצה לעבור,

אבל פניך אל חלומי ממשיכות לחזור.

רוצה אותך קרוב אלי ממחייך פה לידי,

רוצה אותך אוחז בידי אח שלי.

מתפללת לאלוקים מביטה לשמיים,

מחפשת בין העננים אותך שאבדת לי שם לעולמים.

משחזרת את דמותך את צחוקך.

את מגע ידך המלטפת את ראשי.

כאילו מבטיחה להיות תמיד איתי.

אמרת שעלי תשמור, שאלי תחזור.

שעליך דמעות לא אבכה, שעל גופך לא תונך מצבה,

שעל עולמי לא תבוא השממה במותך.

יושבת בחדר וכותבת מכתבי געגועים,

לאדם שלא יקרא אותם לעולמים.

"טוב למות למען המדינה",

אבל, לא טוב לחיות כשאתה אינך.

שירים עצובים, כמו דמעות ממני פורצים.

עינייך הנוצצות ששמחה רק מראות,

נהיו עצובות פתאום נכבו כמו שני פנסים.

במכתבים רגילים שואלים מה נשמע ומה חדש,

ומתי תצא לחופש? אבל זהו לא מכתב רגיל,

והוא אינו מיועד לאדם רגיל.

זהו מכתב אליך אלי אחי.

מכתב שבין מיליוני מכתבים,

שמיועדים למעלה לשמיים לאנשים ,

שכמוך לא יקראו אותם בחיים.