ליבו שולח לי נשיקה

ובלילה ההוא,

במעיל שחור ארוך,

חבש את כובע הצמר השחור ,

לבש את הכפפות השחורות מעור .

יצא מדלת העץ הרקוב לקראת הליל האפל.

ללא מבט ללא חיוך ללא נשיקה.

שמעתי את צעדיו בחדר המדרגות החשוך.

הלילה היה כול כך שקט,

שניתן היה לשמוע את קול שפתיו מנשקות המזוזה.

צעדיו הכבדים ליוו בהד נוקשות במדרכה הרטובה.

אחזתי חזק בדובי שלי כפי שרציתי לאחוז ביד אבי.

יושבת קפואה על הספה,

מסתכלת על הקילופים המתפוררים בתקרה האפורה.

בערך אחרי 1 קצת לפני 2,

דלת עץ הרקוב של ביתנו נפתחה בחריקה.

לבוש במעיל שחור על ראשו כובע צמר שחור,

ועל ידיו כפפות שחורות מעור.

אבא הרים אותי מהספה אוחזת בדובי ועדיין רדומה.

יצא איתי ועם הדובי מבעד לדלת העץ הרקוב,

ובחריקה שלוותה בטריקה סגר את דלת ביתנו.

בכניסה לבנין כמו אורות השאול ריצדו אדומים הפנסים

ואנחנו מאחורי שני שדים עם תגים נוסעים בדממה

ואני בתוכי צורחת ובוכה וזאת לא מראה.

אבא עכשיו מאחורי סוגרים לוהטים וצורבים בניינו מפרידים,

ואני עם דובי בצד השני אוחזת ביד אבי בחוזקה.

ובעיניו דמעה שפתיו כאילו לוחשות חיוך,

ולבו שולח לי נשיקה.