ידעתי שנהייה ביחד-נופרוש המאמוש/חלק ו'-הסוף

או-קיי אז אנחנו מסתכלים אד על השני ואז..

אני לוקחת את הפלאפון הוא מסתכל ולא אומר מילה.

אני מקלידה ומקלידה...

רק המחשב שאני נוגעת בפאלפון שלו של שי שלי עשתה לי כיף בלב.......

ולא רציתי להפסיק לכתוב.....

אחרי כמה ימים שלחתי לו הושעה במסנג'ר:"שי אני חושבת שהגע הזמן שנדבר אתה לא חייב
לדבר אבל לפחות תקשיב"

הוא אמר לי:"טוב"

אז קבענו לדבר...הגיע היום...

אני:"שי...."

הוא בא אמרתי לו:"שב"

הוא:"אני לא יכול יראו לי תחריץ"אז השתחרר לי צחוק חמוד שהייתי חייבת שיצא כבר..הוא
התיישב.

אני:"רציתי לדעת עם הריב הזה הוא בגלל מה שהיה ביננו ולמה נזכרת לריב איתי אחרי שזה
קרה?"

הוא:"כי רק אז הבנתי איזה חראית היית איתי...חברים שליד דיברו איתי..את זוכרת מה
היה בל"ג בעומר???.או ביום העצמאות שהברזת לי וחיכיתי לך 3 שעות?!"

השפלתי מבט,בטח שאני זוכרת ואויש כמה שאני מצטערת...

היה לנו קשה לדבר על מה שקרה ביננו,אני עמדתי לבכות הווא עמד לבכות..זה היה מאוד
קשה..הוא התחיל להאשים אותי ואני לפעמים הצטערתי לפעמים התגוננתי..

ואז הוא אמר לי:"אני הייית החבר הכי טוב שהיה לך"

מה שנכון נכון-הוא באמת היה החבר הכי טוב שהיה לי אבל אני לא יתן לו את התענוג
להרגיש שהפסדתי משהו אז אמרתי:"לא נכון היה יותר טוב ממך"

אז הוא אמר:"מי??.חן שצירפת אותך וזרק אותך?או אולי משה ששלח לאמא שלך מכתבים
בעילום שם"

וואלה שחכתי שהוא מכיר את כל החברים שהיו לי..הרי הוא היה הידידי הכי טוב שלי
סיפרתי לו הכל.....

או-קיי בסוף השלמנו והוא אמר לי:"טוב אז נהייה ידידים רגילים רק שלום שלום לא כמו
פעם"

אז אמרתי לו:"בסדר לא כמו פעם"

אוקיי אז נהיינו ידידים..ואז התחלנו לדבר באיסיי וכל פעם הוא רושם לי:"אנחנו סתם
מדברים אננחו לא ידידים"וככה גמני הייתי אומרת לו.....שאנחנו רק ידידים..

עבר ככה שבועיים והצעתי לו לחזור..הוא סירב ואמר שמה שהיה ביננו נגמר ולא יחזור
שוב...הוא צודק אני עשיתי טעות אני ישלם עליה!!

ופה נגמר הסיפור שלי ושל שי-ולמרות שנפרדנו וכל הריבים והשטויות-

*~*~*~*~הרי ידעתי שנהייה ביחד!!*~*~*~*~