אם הנשמה יכלה לדבר.../ מאת : נטלי

אם יכלתי לצעוק הייתי צועקת!!!!!

הייתי מבטאת את כל הכאב הזה שבא מבפנים!

את כל החולשה ולהוכיח מי אני באמת. לפעמים כשאני סתם מסתובבת בחוף הים ואני מביטה
לשקיעה.. אני ישר חושבת עלינו .. כן עליי ועלייך!

איך שאני רואה את עצמי מתבגרת איתך , מזדקנת איתך , מתכערת איתך .. מתמזגת בעולמך..
נושמת את לבך ..וכל רגע כמו קסם בתחושתך !!!

אבל מה לעשות שכך הגורל רצה?! שאני אהיה בודדה , שאני אהיה שונה.. השקיעה נעלמת ..
הזוגות הולכים וחוזרים מחובקים מתנשקים ואני לבד במעמקים!!!

מנסה לצרוח אך לא שומעים . והכאב אמיתי, גדול מעומק לבי . רחב מאופן הרגשתי. רע
מטוב רצוני!

איך אני כזאת?! הייתי חייכנית .. הייתי שקטה הייתי הילדה הטובה! מה קרה לי ?

רק הכרנו ואז עזבת .. הענקת לי הכל .. הגשמת לי חלום , טיפחת בי תקווה רציתי רק
אותך!!! ומה נשאר לי ? רק מחשבה .. שאולי תחזור ויהיה מה שהיה! אבל

כרגיל .. עוד יום עובר בלי שאני רואה אותך , הדמעות זולגות . אם רק יכלתי לתאר לך
עד כמה זה קשה עד כמה אני מתגעגעת עד כמה אני בוכה..

הלב שלי נקרע. נהפכתי למשוגעת .. אני עצבנית ומוציאה הכל על חברים !!! הכאבים
הולכים ובאים יותר חזקים .. הפחדים הולכים ובאים יותר גדולים!!! הדמעות נעלמות

ובאים השקרים .. אני נעלמת במעגל של החיים האפלים הבודדים הכואבים המרים הנודדים
!!! אני!!!!

אני צורחת !!!! אני צורחת!!! למה אתה לא שומע?! למה עשית לי את זה?!!?!? איפה תוכל
להבין אותי?? איפה רק תגיד?!?!

הכל אני יעשה אם שם אדע שאתה נמצא... כי אם נשמתי יכלה לדבר...

את הכל היא הייתה שופכת מהר!!! והכל זה- אתה!!!