סיפור עצוב @הזכויות שמורות לי

 


 


.. היא הייתה ילדה קטנה,

שיער חלק, בלונדיני ארוך.

עיניה הירוקות בורקות באור השמש.

.. הוא תמיד היה איתה,

הם היו החברים הכי טובים.

תמיד נשארים יחד ברע ובטוב.

היא הייתה בת 14;

הם היו באותה כיתה.

היא תמיד גרמה לו לחייך ולצחוק,

היה לה חיוך מושלם שהיה תמיד על פניה.

אבל יום אחד אחרי 3 שנים של חברות נפלאה,

הוא עזב אותה - הוא הפך להיות "מקובל"

עם חברים רבים סביבו.

החיוך ירד מפניה,

היא תמיד ניסתה לדבר איתו,

אבל הוא מעולם לא הבחין בה.

חודש - חודשיים חלפו

הוא שכח אותו.

הוא היה כמו אח שמעולם לא היה לה.

תמיד היה איתה ורק איתה.

תמיד תמך בה.

לא היה לה אף אחד חוץ ממנו.

אחרי שהוא עזב, היא נשארה לבד.

היו פעמים שהיא הלכה אליו

ומול כולם הוא החל להכות אותה,

להביך אותה, לקלל אותה.

היא לא שכחה את הימים האלו.

היא בכתה ימים ולילות.

יום אחד הוא הבין כמה הוא טעה

הוא הלך לביתה כדי להתנצל,

הוא קנה דובי גדול וזר פרחים.

אבל כשאימא שלה פתחה את הדלת,

הוא הבין שזה היה מאוחר מדי כדי להתנצל.

היא התאבדה בחדר שלה,

מדממת,שוכבת על המיטה עם סכין בידה.


היה לה חלום ..


שהוא והיא יחיו ביחד


יבקרו כל מקום בעולם.


היה לו חלום..


ליראות אותה מחייכת שוב


לפני שהיא עוזבת אותו לנצח.