מפחדת להתאהב =[

 


אז אני קשוחה ומשחקת בבנים, עצבנית מבפנים אבל מבחוץ תמיד מחייכת ושמחה
אף פעם לא נשברת ליד אחרים וכמובן שלא בוכה.


כל זה?
זו סתם קליפה..


קליפה שאף אחד לא הצליח לקלף, לא הצליח לראות מה יש מתחתיה.
וכן, זה לפעמים קשה וכואב..
שאף אחד לא מבין אותך באמת ובכלל לא מכיר אותך.


אני זוכרת שכל האהבות שהיו לי, נעלמו.
מנסיון מהעבר אני יודעת שתמיד אהבה תסתיים ברע.
לא משנה איך היא התחילה ואיך היא ממשיכה! לבסוף יהיו דמעות בכי וכאב!


בסופו של דבר, תמיד התאכזבתי.
תמיד עשיתי את הצעדים הלא נכונים
תמיד טעיתי,


הפעם, חשבתי שזה התור שלי.
שאני לא אתאכזב, לפחות לא הפעם!
זה התחיל ממתי שהגעתי לבצפר החדש,


בהתחלה, לא הכרתי הרבה מהתלמידים.. חוץ מאלה שלא התקבלו לחטיבה ובאו כמוני- לביה"ס פרטי.


כשנכנסתי לכיתה האמת שלא הבחנתי בו בכלל, אבל אחרי הרבה זמן נהפכנו להיות ידידים טובים.


אחרי שנה, התחלתי להרגיש כלפיו משהו, אני לא אשקר - חשבתי שגם הוא.
הוא נתן לי את כל הרמזים..
ואני טעיתי,


הוא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי, שהוא צריך להגיד לי משהו חשוב!
אני שמחתי, הייתי שבוע מואשרת.
תכננתי איך הוא יגיד לי "אני אוהב אותך" וכל החלומות שלי ייתגשמו!


~אבל~


כן, תמיד יש אבל..


הוא ביקש ממני לעזור לו, לעזור לו עם חברה טובה שלי.. שהוא אוהב אותה, כבר מתחילת השנה
שעברה.


אותה ילדה, היא מהילדות היפות האלו, שיש להן יופי טבעי.. שהן תמיד הפאקינג מושלמות
וכל אחד מת להשיג אותה וכבר מגיל קטן כולם נדלקו עלייה.


ידעתי שאין לי סיכוי.
בטח שלא איתה..


 


בקיצור, אין דבר כזה אהבה..
כל התקוות, האשליות, הציפיות התנפצו בבת אחת..
בניתי לי מגדל של חלומות.. והכל נפל.