לא שוכחת..

לא שוכחת...אבל כ"כ רוצה!!! למה דברים טובים נגמרים בסוף, ומשאירים טעם רע?


אני מתאמצת לשנוא אותך ולשכוח את התקופה שלנו יחד,כל תקופת התיכון בערך. התבגרנו יחד גדלנו,עברנו שינויים לטוב ולרע והכל-ביחד!!!! את כל הכיף וכל החוויות של התיכון עברתי איתך וזה היה מושלם עבורי.


ועכשיו..שזה נגמר..ובצורה לא חביבה במיוחד,אתה כבר לא מעריך אותי שוב כמו פעם ולא מעריץ אותי כי יש לך חברה חדשה שסינוורה אותך נגדי והפכה אותך למישהו אחר,לא מוכר,לא מיוחד כמו פעם..ואתה אחריה,מקשיב לה ומאמין שאני מסוגלת לעשות דברים שאתה יודע טוב טוב שמעולם לא עשיתי ואני לא יעשה גם. אבל אין למי לדבר ואין לי להסביר כי אתה בשלך..המשכת בחיים והצלחת לשכוח כ"כ מהר..אותי,אותנו את כל מה שחלקנו ביחד.


ואני? כמו סתומה אוכלת חרא ממך רואה אותך איתה מאושר ומרוצה מהחיים ובמקום להמשיך הלאה ולהאמין לכל אלה שאומרים שאני יכולה למצוא מישהו טוב יותר אני לא מצליחה להשתחרר מן הזכורנות שלנו יחד, לא מצליחה לשים את הכל מאחוריי ופשוט להמשיך...


למה?...כי אני טיפשה אבל אתה הרבה יותר טיפש ממני,שויתרת עלי,עלינו. כי היה טוב!!! אפילו טוב מאוד ולא הרבה חוו זוגיות כמו שלנו, אני מקווה שמתישהו תבין את זה..ותבין מה זרקת לפח מה שלצערי הרב כנראה לא יחזור