אהבה ראשונה ואחרונה

כשסיימתי את בית ספר היסודי ועליתי לחטיבה עם ידיד שלי לא תארתי לעצמי מה יהיה לי בהמשך

זה התחיל כשהתחלנו להיות ידידים מאוד טובים בכיתה ז' שנינו לא הכרנו כל כך את שאר הילדים מהכיתה

כי הגענו לבית ספר שלא היינו אמורים לעבור אליו .

התחלנו מאוד להתקרב ואפשר אפילו לומר שהיינו הידידים הכי טובים אחד של השני לא יודעת למה אבל כל הזמן תלמידים

מהבית שפר אמרו לנו שאנחנו חברים או צריכים להיות לא הבנתי אותם אף פעם הוא היה פשוט הידיד הכי טוב שלי אדם מאוד קרוב אלי וחוץ זה אף פעם לא ראיתי לנכון שזה מוזר להיות כל כך קרוב לבן כי תמיד הייתי ואני עדיין טומבוי ולכן זה אף פעם לא נראה לי מוזר להיות בחברת בנים ההפך אף פעם לא השתלבתי טוב בחברה של בנות אף פעם לא הבנתי אותן איך אפשר להתעשסק כל היום בדברים כל כך שטותיים בכל אופן אני לא יודעת אם זה בגלל שכל הזמן אמרו לנו שאנחנו צריכים להיות ביחד או סתם בגלל הקרבה בכיתה ח' בערך התחלתי להרגיש אליו משהו שונה משהו שאף פעם לא הרגשתי אני יושעת שזה עוד ממש צעיר אבל עדיין זה היה שונה מכל הבנים שהייתי בקירבתם. אז ניסתי להתעלם מזה כי מה בכלל ידעתי מי אמר בכלל שזה התאהבות הנחתי שאני מרגישה את זה כי סתם הכניסו לי לראש שאנחנו צריכים להיות חברים

עם הזמן זה רק הלך וגבר הרגשתי שממש אני מתחילה להרגיש רגשות חזקות כלפיו בו ולא יכולתי להגיד לו כי היינו ידידים כל כך קרובים ולא רציתי שזה יהרוס לנו אז עבר שנה שנתיים ואז גילית שיש לו חברה משום מה לא פגשתי אותה ודווקא שמחתי הרגשתי ממש רע כאילו מחצו לי את הלב . אחרי כמה חודשים הם נפרדו ועדיין לא הרגשתי צורך לספר לו אחרי שנה הוא הכיר עוד חברה והפעם זכיתי להכיר אותה היא כל כך מתוקה זה היה נורא המחשבה שאני ממש התאהבתי בו והיא בן אדם כל כך טוב יוצאת איתו  בכל אופן בסופן של דבר גם הם נפרדו אבל לא עזר כלום לא יכולתי להגיד לו הבנתי שאם היו לו שניים שלושה חברות אז כנראה הוא לא מרגיש כלפיו כלום ורואה בי רק כידידה שלו עברה לה עוד שנה ומשום מה הוא התחיל להתנתק ניפגשתי איתו אמרתי לעצמי מה יש לי כבר להפסיד ? הוא כבר במילא מתחיל לברוח לי מבין האצבעות ניפגשנו בפארק הילדים בלילה לא היה שם אף אחד עמדנו אחד מול השני זה היה אמור להיות שיחה של "למה אנחנו כבר לא בקשר?" אמרתי לעצמי אין לך מה להפסיד זה היה מדהים ממש כמו בסרטים הסתכלתי לו בעניים פתחתי את הפה כדי לומר לו ופשוט לא יכולתי לא יצאו לי המילים ראיתי בפנים שלו, בעניים שלו שהוא לא מרגיש כלפי מה שאני מרגישה . הרגשתי שאם אני אומר לו שאני אוהבת אותו אני סתם יגרום לו עצב או סתם הרגשה לא נוחה . היינו בכיתה י''א הוא נראה טוב ואני סתם טומבוי חשבתי לעצמי למרות שידעתי שזה לא נכון שהוא מסוגל לצאת עם כל אחת מהשכבה ניסתי להתעודד מזה שהוא סתם אחד כמו כל אחד אבל ידעתי שזה לא נכון כי הוא אדם טוב לב הסיבה שבה כנראה התאהבתי בו הוא כל כך פתוח ואני הייתי כל כך מופנמת והוא עזר לי להיפתח קצת ולראות את הדברים הטובים בעולם אני אסירת תודה לו על כל התקופה שעברנו גם עכשיו אחרי שנה שעכשיו שנינו בכיתה י"ב שבמשך השנה האחרונה אמרתי לעצמי לשכוח אותו כי להיות מאוהב בבו אדם 5-4 מבלי שיחזיר לך אהבה כמו שלך זה קשה זו הייתה תקופה קשה מאוד מצד אחד אבל בזכותו אני הבן אדם שאני עכשיו הוא לימד אותי הרבה דברים במיוחד לראות כל דבר בצורה אופטימית וככה אני רואה את הסיפור הזה אני יכולה להגיד שאני חושבת עליו פחות והרגשות שלי אליו כבר לא חזקים כמו בעבר אבל אני יודעת שתמיד יישאר משהו ממני אליו ואני בחיים לא ישכח אותו גם אם דרכינו התפצלו בעתיד



אנחנו רואים אחד את השני במזדרונות של בית ספר והוא כל פעם מחייך אלי ואני מחייכת אליו חזרה הוא מחייך המסמל לשלום ואני מחייכת על כל מה שאהבתי אצלו



הייתה לי הזדמנות בשנתיים הראשונות אבל החמצתי אותה ידעתי שהוא מרגיש אלי משהו בהתחלה אבל לא היה לי אומץ לעשות משהו בנידון אין ספק שחשבתי לפחות מליון פעם מה היה קורה אילו הייתי מספרת לו  אבל עכשיו הבנתי שזה כבר לא נשנה לחיות את העבר לא יעזור לי לעתיד..


מקווה שהסקתם מסכנות.....                                           לבבות רבים נשברים ממילים שלא נאמרו