לתמיר שלי...

עבר עוד יום ,עבר עוד שבוע


ואני רק רוצה לדעת את האמת.


אתה טוען שזאת האמת,אני רוצה להאמין אבל פשוט לא יוכלה.


נשארה בי עוד תקווה שתבוא יום אחד ותגיד לי את כל האמת,שום דבר חוץ ממנה.


אבל איך יודעים שזאת האמת? מסתכלים לבן אדם בעניים ויודעים.פשוט יודעים.


אבל איך אפשר להסתכל לך בעניים? המרחק ביינו כל כך גדול והעניים לא נפגשו אף פעם.


האם זאת אהבה?איך אני יוכלה לדעת? 


אמרתי הרבה דברים,אמרתי שאני אוהבת אבל לא ידעתי על מה אני מדברת. זאת לא הייתה אהבה אמיתית.


אם הייתי רואה אותך ברחוב לא הייתי מזהה אותך אתה תיהיה כמו כל זר אחר ברחוב. את זר בשבילי. וזה מפחיד אותי שאני אולי מאוהבת בעצם בבן אדם זר. זה מוזר לי.


אבל מצד שני, כל מה שדיברנו הרגשתי אלייך המון, הרגשתי שאני מתאהבת. ואני יודעת שגם אתה.


אבל איך אפשר? איך אפשר לאהוב דרך מחשב? האם זאת אהבה בכלל? 


זאת הסיבה שהלב שלי מבולבל, הוא לא יודע מה זאת אהבה.


לא ראיתי אותך, לא החיוך שלך ,לא את העניים שלך,לא חיבקתי ולא נישקתי. יבוא יום רק לא בזמן הקרוב. המרחק ביננו גדול כל כך. ואל תשכח תמיר אני ילדה אני בת 15 ואתה בן 18 אני לא מבינה על החיים בכלל. יש לי עוד זמן להבין אותם. אני רק רוצה להנות ולא להיות עצובה רוצה לחיות בכיף לא בדיכאון , רוצה לחייך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך.