עכשיו הזמן...

היום אני חוזרת במחשבותיי וליבי אל העבר.... היום חוזרת לכתוב עוד מכתב לך.. עכשיו אני כבר יודעת שלא אוכל לעולם להרגיש אותך קרוב, לא אשמע את קולך בגלל אותו היום שאבדתי אותך לנצח...


ומשהו בי נשבר, בכה והחל ללכת מבלי לדעת לאין.. בשקט בשקט החלטתי לעזוב כי ידעתי שלעולם לא תהיי שלי... ובלילות הכאב עולה בחלומות ובימים- אף פעם לא תדע...


כול כך רציתי שהפעם זה יתגשם שהפעם לא יהיה כאב... אך זה לא קרה.. סוף לאהבה זה מרגיש בודד אבל זאת התשובה , דמעותיי יזרמו במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות..


הבנתי כבר צריך לוותר לשכוח גם אם קשה זה הזמן... נפרדנו הייתה דממה לא היה כבר מה לומר... קשה היה לי להתבונן בך , ולדעת שזה המבט האחרון..


היו לי  המון תקוות בליבי..רציתי לומר אבל שוב מצאתי את עצמי לבד שוב פחדתי ואתה כבר לא כאן התרחקת והשקט עוטף נפשי...


והכי נורא... שאף פעם לא תדע מה הרגשתי וכמה אהבתי...