סוחרת בוול סטרייט ואיש חשוב- פרק 10

בלילה התקשרו אליו מהצבא והזעיקו אותו למילואים למחרת בבוקר
לא הייתי מרוצה מזה אבל איש הרגיע אותי והלילה הזה היה מוזר
בבוקר לא רציתי להיפרד ממנו התחלתי לבכות שהוא יצא מהבית
הוא כרגיל השאיר לי ורד אדום ובפתק הוא כתב לי
"נסיכה שלי אני אוהב אותך. תשמרי על המלאך שלנו"
באותו יום הוא דיבר איתי כמה פעמים גם יום אחרי הוא היה שם כבר יומיים
ביום השלישי הוא שלח לי בבוקר הודעה "בוקר טוב אהובתי. הכל בסדר איתי. תשמרי על עצמך ועל המלאך שלנו אוהב אותך מאוד ושיהיה לך יום טוב.."
החזרתי לו הודעה "תודה אהובי גם לך"
במשך כל היום הפון שלו לא היה זמין והוא לא ענה לי..
התחלתי לבכות והייתי לחוצה מאוד, שהגיע הערב לקחתי את האוטו ונסעתי להורים שלו..
איך שהגעתי אליהם אני רואה שנכנסים לבית אנשי צבא..
איך שראיתי אותם הבנתי שמשהו לא טוב קרה או שהם באו להגיד שאהובי פצוע
או שחטפו אותו או שהוא מת..
נכנסתי לבית של ההורים שלו האנשי צבא אמרו שהוא נפצע קשה מפעילות צה"ל ושהוא מאושפז בבית חולים. יצאתי מהבית בריצה לא הקשבתי לאף אחד שקרה לי
אין לי מושג איך הצלחתי בכלל לנהוג שכל הדרך אני בוכה..
הגעתי לבית חולים.. איש היה מאושפז בטיפול נמרץ
מצבו היה באמת קשה הוא היה עם מלא צינורות מחובר למכונת הנשמה.
התיישבתי על ידו והתחננתי אליו שיחייה שלא יעזוב אותי..
את הלילה העברתי לידו כל הלילה התפללתי שיחייה..
אין לי מושג מה קרה אבל בבוקר פתאום נכנסו לחדר מלא רופאים
אני חיכיתי בחוץ עם ההורים שלו
אחרי כמה דקות הם יצאו ואמרו לנו שהוא מת..
כששמעתי את זה  התחלתי לבכות וצעקתי שם במסדרון שזה לא הגיוני שהוא יעזוב אותי ועוד שאני בהריון, לא יכולתי להפסיק לבכות ההורים של איש וההורים שלי חיבקו אותי חזק..
לא הצלחתי להפסיק לבכות לשנייה, הכאב הוא כאב שלא נגמר..
באותו יום אחרי הצהריים הייתה ההלוויה.. אני לא יכולתי לעזוב אותו רציתי למות ביחד איתו
צעקתי שם שאני צריכה אותו.. ושלא יעזוב אותי ככה..
ההורים שלי החזיקו אותי היו שם כל כך הרבה אנשים...
את חלקם ראיתי כמה חודשים קודם בחתונה..
הגענו לבית של ההורים שלו בלילה ואז אחותו התאומה של איש החליטה להישאר לישון שם
באותו לילה אחרי היום הקשה הזה אחות של איש ואני יצאנו לשבת בגינה..
היא סיפרה לי כמה איש אהב אותי.. באמת אהב..
ושהיא הראשונה שידעה שהוא מאוהב באישה נשואה
היא רבה איתו והם אפילו לא דיברו כמה ימים בגללי (את זה הוא לא סיפר לי אף פעם)
אחרי שחזרנו מדרום אפריקה הוא אמר לה שאין לו ספק שאני האישה שהוא חיפש
ולא מעניין אותו מה יקרה אבל הוא יעשה הכל כדי להיות איתי..
היא אמרה לי שהיא הייתה הראשונה לראות את התמונות שלנו ביחד
והיא הבינה מייד למה הוא התאהב בי..
 
בשבוע הזה לא הפסקתי לבכות אבל אחות של איש תמיד הייתה שם בשבילי..
אחרי השבעה הגעתי לבית של איש ושלי היה לי כל כך מוזר להיכנס לשם...
עליתי לחדר התיישבתי במיטה ובכיתי כאילו אין מחר..
כיביתי פלאפונים הפעלתי משיבונים והשארתי הודעה שאני מבקשת לא להפריע לי..
ככה שבועיים הייתי בבית לבד.. לא היה לי חשק לעשות כלום..
הייתי יושבת שעות מסתכלת על התמונות של איש ושלי רואה כמה הוא היה מאושר..
משחזרת את כל הרגעים העצובים והשמחים שלנו..
הייתי מריחה את הבגדים שלו..
היה לי קשה מאוד הרגשתי שכל העולם שלי חרב.. הייתי שבורה לא רציתי לחיות בלעדיו
כל כך רציתי שהגבר הזה ישאר לצידי..
 
אחרי שנרגעתי ההורים שלו אמרו לי לבוא איתם לעו"ד כי צריך לפתוח את הצוואה שלו וזה די לחוץ כי החברה של איש כבר חודש בלעדיו..
פתחנו את הצוואה...
אחרי שקראתי את הצוואה שלו באותו יום בצהריים כתבתי לו מכתב..
 
 
אהוב שלי,
 
עבר חודש מאז שהלכת..
הכל כל כך מוזר..
עכשיו אני במשרד שלך ,יושבת פה מסתכלת מהחלון הגדול על השמיים הכחולים..
מוזר לי להיות פה בלעדייך..
הריח שלך עדיין בחדר..
אני מסתכלת על התמונה שיש על השולחן שלך מהחתונה שלנו..
וזה עצוב לי כי רק לפני חמישה חודשים התחתנו.. והיינו הכי מאושרים בעולם..
תגיד נשמתי אין סיכוי שתחזור פתאום ותגיד לי שהכל היה סתם חלום רע ותחבק אותי חזק ?
אני כל כך זקוקה לך..
חזרתי מהעו"ד שלך עכשיו.. בגלל זה החלטתי לעבור במשרד שלך..
כתבת את הצוואה שלך לפני שלושה חודשים לפעמים אני חושבת שהייתה לך הרגשה
כאילו שאתה עומד למות..
אני מודה שקראתי את המכתב שהשארת לי ואת הצוואה התחלתי לבכות ולא הצלחתי להפסיק..
המילים שלך כל כך נגעו בי..
אחרי שיצאתי מעו"ד שלך הסתכלתי לשמיים ושאלתי את ה'
למה דווקא אותך?
מה זה היה? ללמד אותך לקח על זה שהתאהבת בי שעוד הייתי נשואה?
"אל תחמוד את אשת רעייך" מכיר? שמעת?
לפעמים זה נראה לי הזוי.. שאני מקשרת את המוות שלך להתאהבות בינינו..
 
נשמתי, אני מזכירה לך כל בוקר צהריים ערב ולילה כמה אני אוהבת אותך
אתה נמצא בלב שלי כל כך עמוק..
כמה זה לא פייר שהלכת ככה..
אני כל כך מודה לך שלימדת אותי מהי אהבה בדרך המיוחדת שלך..
כל יום איתך היה כמו חלום...
גרמנו אחד לשני אושר ואת האושר הזה כולם ראו..
היו אומרים לנו שהחיוך שמרוח לנו על הפנים מסגיר את הכל..
זאת הייתה אהבה במלוא מובן המילה שהחיוך לא ירד אף פעם גם עם כל הקשיים שעברנו..
תודה על המזכרת שהשארת לי וזה הילד שלנו באיזשהו מקום אני מרגישה שאתה עדיין
חי איתי.. וזה עוזר לי.. אני מבטיחה לשמור עליו ושהוא יגדל לספר לו איזה אבא היה לו.. כמה היית שונה ומיוחד בהכל..
לסיום אני אבקש ממך שתשמור מלמעלה על הילד שלנו ועלי ותעזור לי להישאר חזקה..
ושוב תודה גדולה שחשבת להשאיר לילד שלנו ולי את כל מה שיש לך..
ואל תשכח לרגע שאני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם אף גבר..
 
 
שלך לעד
סוחרת