האם הוא אוהב אותי? [פרק 22]

שי אמר לי: "תפתחי." וגיא כבר פתח את הדלת ולא הבין... "מה קורה כאן?" ואז הוא הביט בשי כאילו שהוא רואה חייזר מהשמיים והוא לא בדיוק מחבב חייזרים... ואז חזר להסתכל לי בעיניים: "מה הוא עושה כאן?" ציפה לתשובה...

שלי באמת - אין אותה.



שתקתי. הכניסה המהירה של גיא לבית גרמה לי לזוז עוד יותר לאט כאשר שי קם ממקומו והרים את ידיו כאילו נכנע. גיא המשיך לכיוונו אך בעצם כאשר דיבר הוא הביט אליי ושוב שאל: "מה הוא עושה כאן?"



גיא היה יותר מדי קרוב לשי, ושי היה יותר מדי... כנוע.



לראות את המחזה הזה מול עיני, ולהבין שהחלום שחלמתי התגלה מול עיני.



לא משנה למי אפנה במבטים ואדבר איתו, אני אשתגע.

אז פשוט שתקתי.



ואז שי פתח את פיו: "תקשיב, אני רק באתי לדבר איתה. לא חיפשתי פה מריבה או משהו שאני לא יכול להשיג."

גיא הביט בי במבט של שאלה, ואני כבר הסתובבתי, נכנסתי לחדר שלי ולא רציתי לצאת משם. שמעתי מוזיקה והוצאתי מהקלמר כמה עטים... נשכבתי על המיטה וחשבתי לי...



אני חושבת שעבר כבר רבע שעה מאז שהלכתי מהסלון והשארתי את גיא ושי רק כדי שיבהירו ביניהם את העניינים. לא הרגשתי קשורה לריב הזה ביניהם למרות שאני זו הסיבה כנראה.



הייתי חסרת ביטחון בעיקר בגלל האופי המשפיל ואחרי זה השפל של שי. ובכל זאת, נחרצת בדעתי רק בגלל גיא, שנתן לי את הכוח להמשיך הלאה עם הדברים.



בזמן שישבתי בחדר, כתבתי במחברת האהבה שלי שיר. הוא נקרא "שיכחה".



בכל פעם שבכיתי הייתה לי סיבה, הוא היה קרוב מדי אליי

ובכל זאת רחוק מדי להיות שלי.

הוא היה בישבילי הירח, שהאיר את ליילותיי ואתה ידעת מזה,

נתת לי להרגיש שיש תקווה...על מה לחלום עד שפתחת את ליבך לפניי.





שכחתי שאהבתי, ונפגעתי אך סלחתי.

והמשכתי בדרכי.

איתך זה משהו אחר, אושר שלאט לאט מתגלה.

איתך שכחתי שאהבתי.. אותו...

אך טוב לזכור שאני איתך עכשיו.


סגרתי את המחברת באותו הרגע ששמעתי את גיא לוחש מעבר לדלת: "את שם?"

הוא ידע שאני כאן, ובכל זאת נתן לי את הזמן לענות ולא פתח את הדלת

כמו ששי היה עושה במקומו.



החבאתי את המחברת מתחת למיטה, פתחתי את הדלת וגיליתי ששי כבר לא בסלון

הדלת של הכניסה סגורה.



גיא היה איתי לבד בבית. העיניים שלו שידרו לי משהו חדש, ואז הוא חיבק אותי כאילו לא ראה אותי הרבה הרבה זמן.

שאלתיבשקט: "לאן שי הלך?"

והוא ענה לי עם לחישות לאוזן: "הוא אמר שהוא חייב ללכת כבר, הוא לא אמר לאן."

ציחקקתי טיפה כי הוא התחיל ללטף אותי באזור המותניים וזה דיגדג אותי.



גיא חייך אליי ואמר: "אני באמת מצטער על הכל. אני מקווה שסלחת לשי, אני מקווה שתסלחי גם לי - על הכל."

עניתי במהירות: "אין לך על מה להתנצל, כבר סלחתי לשניכם." ונישקתי אותו כמו שלא נישקתי אף אדם עוד לעולם.

גיא גרר אותי למיטה תוך כדי שהוא סוגר את הדלת של החדר ונשכב מעליי..



"אני אוהב אותך." הוא לחש בקול בס מכשף.

"גם אני אוהבת אותך." עניתי לו באותה צורה רק עם מבט של תשוקה בעיניים וחיוך מאושר - עד השמיים.