אהבה...

טוב אז אני אתחיל בפרטים הכי קטנים, הכל התחיל בתחילת שנת הלימודים,

היסתובבנו אני וחברות שלי בבית ספר, מעלות זכרונות ודכאונות לשנים הבאות ופתאום הוא


עובר לידנו.. (: לא היתעניינתי בו, אפילו לא היסתכלתי לכיוון שלו כי הוא נראה לי


אחד סנוב, אבל ת'אמת עלתה לי המחשבה שבטח יש לו הרבה מחזרות כי הוא נראה ממש טוב...


אגב הוא לומד ב-יב' ואני ב-ט'. אז המשכנו ללכת וכמה ימים לאחר מכן התברר לי שהוא אח


של ילד מהכיתה שלי אני לא יודעת למה אבל שמחתי.. אחד החברים שלו דלוק עליי וכך גם


הכרתי אותו דרכו, בהתחלה היתביישתי ממנו וחשבתי "מה לי ולו..? אני בחיים לא
אהיה

ידידה שלו.." כי כמעט כל החברות שלי היו דלוקות עליו. וככה הדברים התגלגלו,
החברות

שלי התחברו אליו מהר מאוד וישבנו איתם כמעט כל הפסקה וככה לאט לאט היתחלתי לחשוב


עליו, היתחלתי ללכת לשכונה שלהם אבל אף פעם לא נתתי סימן שאני מעוניינת בו. עד שגם


העזתי להתחיל לדבר איתו (הוא זה שהיתעניין בי..), וככה דיברנו, והכירנו והתחלתי

לשים לב שהוא מסתכל עליי כל הזמן וכל החברות לי נמרחות עליו והוא מסתכל רק עליי. אז


פעם אחת הוא הבטיח לחברה שלי שהוא ילווה אותה הביתה (כי שיגעה אותו!!) ואז הוא עושה


לי בואי איתי ללוות אותה(אחרי שחבתי על זה, ז"א הוא יכל לבקש כל אחת מהבנות או
כל

אחד מהחברים אבל הוא ביקש ממני..) אז הסכמתי ואז אחד החברים הנדחפים האלה: אני בא


אתכם, והוא לא רצה שאף אחד יבוא איתנו יעני הוא רצה להישאר איתי לבד (אני יודעת כי


אחרי זה הוא סיפר לי.. עד שהוצאתי את זה ממנו...), אז הלכנו ללות אותה, אז כבר די


הכרנו ודיברנו על כל מיני שטויות והבנתי שהוא ממממש לא סנוב אלא הוא ילד חמוד

וביישן.. אחרי שליווינו אותה אז חזרנו לבד......... ו... הוא התחיל לדבר איתי על


דברים שבחיים לא חשבתי שהייתי מדברת איתו עליהם, והוא שאל אותי אים מישהו מהחברה


מוצא חן בעיניי (כמובן שלא אמרתי לו. למה מה קרה?!) אמרתי לו שיש מישהו אבל לא

גילית לו שאני דלוקה עליו, יותר נכון כבר אהבתי אותו ממש כי הכרנו כבר די הרבה זמן


ולא יודעת .. אני אוהבת אותו!!!! וככשחזרנו לאן שישבנו הם כבר לא היו שם, אז המשכנו


ללכת וראינו אותם מרחוק אז הוא עושה לי: אל תלכי אליהם בואי נלך לעשות סיבוב.. אז


כמובן שהסכמתי, הייתי בעננים שאפילו לא שמעתי אותם צועקים לנו.. ישבנו אי שם

ודיברנו ודיברנו.. הזמן פשוט עף! לא שמנו לב עד איך שהזמן עבר.. עד שהיתי צריכה

ללכת הביתה (מה לעשות.. זה הקטע הכי מעצבן, במקרים כאלה הייתי רוצה להיות חסרת

בית!) אז כמובן שהוא ליווה אותי... וכל הלילה חשבתי עליו (איך לא?!) ויום למחרת שוב


הלכתי לשוכנה שלהם, אז חברה טובה שלי היא ידידה שלו בנפש , היא היחידה שלא דלוקה


עליו, אז היא סיפרה לי.. תנחשו!, היא עושה לי יש סוד שהוא סיפר, ואיך שהיא אמרה לי


את זה איכשהו ישר הבנתי במה מדובר, אז כמובן היא סיפרה לי: הוא אמר לי שאת מאוד

מוצאת חן בעיניו אבל הוא כמובן ביקש ממנה לא לספר אבל.. חברות, חברות.. גם שידעתי


בערך במה מדובר אני ממש שמחתי לשמוע את זה, עכשיו החבר שלו זה שדלוק עליי שם לב במה


מדובר וממש כעס עליו, ולא דיבר איתו, אז כשהוא דיבר עים חברה שלי עוד פעם בערב (זה


שאני אוהבת..) הוא אמר לה שהוא ידבר איתי כשהחבר הזה ירגע.. אגב ביקשתי ממנה להגיד


לו שגם אני לא אדישה כלפיו (כדי לדחוף אותו קצת למעשה..) אז בערב ישבנו, והוא סוף


סוף החליט לדבר איתי, וכמובן אתם יודעים על מה, וכמובן שהסכמתי (אתם יודעים למה..)


למי שלא מבין, אז הוא ביקש ממני להיות חברה שלו... לא ידעתי מה הלגיד.. בלעתי את


המילים, זה היה ממש פאדיחות כי לא משנה עד כמה את מכירה אותו כשאומרים לך דברים

כאלה זה מבלבל אותך... אז עכשיו אנחנו חברים יומיים, ואני מרגישה שהוא אוהב אותי


וגם אני מתה עליו, אז הלוואי שהכל ימשיך להיות ככה.. זה הדבר היחיד שאני מבקשת!

הלוואי שלא ניפרד לעולם... ו..זהו אני אוהבת אותך נשמה שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!</p>