אכזבה, מאהבה.

רואה אותך מתחבק עם אחרת

ואני בתמיהה מהצד מסתכלת.

אני מרגישה שהדמעות רוצות לפרוץ

אך לא, עוד לא לבכות.



אני שואלת את אלוהים

למה דווקא היפה שבבנים?

הרי לידי הוא עובר, בלי לומר מילה

אפילו שלום כבר לא אומר, או שואל מה נשמע.



כל כך רוצה לרוץ אליו

ולומר לו את רגשותי כלפיו.

אך בשבילו זאת תיהיה רק בושה

מה אני יעשה, זאת אהבה אסורה.



אז נכון כולם אומרים שאהבה זה דבר נפלא

שממלאת את הלב והופכת אדם למשוגע.

אך לפעמים אותה התחושה

יכולה להביא רק אכזבה.



ואני שואלת את אלוהים,

למה דווקא היפה שבבנים?

הרי לידי הוא עובר ככה, בלי לומר מילה

אפילו שלום כבר לא אומר, או שואל מה נשמע.