בוא תחזור אליי

בלימודים אני לא מתרכזת


במבחנים אני לא משתתפת.


רק יושבת בחדר וחושבת,


חושבת על החיים.


חושבת על מה שקורה כשמתים.


ואיך הבן אדם שכל כך אהבתי הלך ולא חזר.


לא חזר כדי לשמור עליי,


לא חזר כדי להגיד שלפחות הוא שם עליי.


שואלת מדוע ואין לי תשובה,


שואלת מדוע לכאב אין תרופה.


הוא אמר שהוא ישאר איתי תמיד אפילו אם משהו יקרה,


ישאר איתי תמיד אפילו אם אני לא ירצה.


עכשיו הוא כבר הלך,


ובי הוא כל הזמן בטח.


ואני בו האמנתי,


שהוא ישאר איתי לעד,ואז כשהבנתי שהוא לא יחזור כעסתי...


אבל אין מה לעשות הכל משמיים,


אפילו אם דמעות נופלות כמו מים.


הוא הלך ולא יחזור יותר,


מתפללת לאלוקים שבמקומו יבוא מישהוא אחר.


אפילו לא אמרת לי ביי,


ואפילו לא נתת לי נשיקה,


חיבוק או סתם מראה אהבה.


אתה עזבת כי אולי אותי יותר לא אהבת.


ניסיתי לתפוס אותך כל היום,


אך אתה הופעת לי רק בחלום.


רק אז הבנתי שאיבדתי אותך,


ושאהבתי רק אותך.


אתה לי נעלמת ואפילו לא אמרת לי למה.


נסעת כמו שיכור,


ראית הכל שחור.


לא חשבת על האחרים,


שדאגו לך כמו מפגרים.


עכשיו אתה כבר לא פה..ולעולם יותר לא תחזור.