חיים קשים...

אוי,החיים בנויים מהרכבים לא ברורים.


פעם קורה אסון,ופעם באה שימחה


אני קוראת לאמא ששוב תסביר לי מה קרה.


המצב פה קשה ומיזה אי אפשר להתעלם...


חשבתי שכל הבלאגן עבר,אבל כניראה שחשבתי יותר מידי.


כל הזמן מתפללת בתקווה שאבא יבריא


אני לא רוצה שוב לבקר אותו בבית חולים,אני רוצה שהוא יהיה כאן איתי.


למה מה שרוצים אף פעם לא מתקיים?


בקשתי חיים נורמליים אבל זה לא מסתדר.


אני יודעת שבחיים הכל לא מושלם,


אבל תן לי להנות מהם ולא להעביר אותם סתם.


אילו ידעתי מה המפתח לשאלות,מהם התשובות ולפתוח דלתות.


קשה ליחיות באווירה של לחץ,


לפעמים אני מרגישה שאני בתוך קיר מחץ.


בסך הכל רוצה רק טוב למשפחה,לאנשים שיחיו בשימחה.


ואם ביקשתי יותר מידי אני מצטערת,


אני חותכת וביי אומרת.


אבל הרי אני יודעת שאני לא יכולה לעזוב ככה סתם ולהרים ידיים,


אני חייבת לעשות משהו ולפקוח טוב את העיניים.


להמשיך ולקוות שהכל יהיה טוב,להסתכל על חצי כוס המלאה


ולקוות לרוח חיים שמחה ומלאה.