מעניין.

מאמי שלי.


אני אומנם מנסה לדבר איתך הרבה פנים מול פנים-אבל אתה לא מבין.


אני רוצה לדבר על הבעיות שלנו- אבל אתה מתעלם.


אני כועסת- אתה משיב "כמה את יפה"


אני מקללת אתה אומר "הכי יפה בעולם חיים שלי"


אתה כאילו לא מתייחס למה שאומרת ואכפת לך רק ממך.


אתה סומך עליי בעיניים עצומות -יותר מידי.


לפעמים אני כ"כ רוצה שתחשוד,שתחשוב שטעיתי.


אבל אתה יודע שאני לא מסוגלת לשקר לך


מה אני יעשה?


לא יודעת לשקר. הלוואי והייתי יודעת.


אוהבת אותך בצורות שזה לא אמיתי.


לא יכולה להתעורר בבוקר בלי לדבר איתך ,לא יכולה להירדם בלילה אם לא שמעתי את הקול שלך אומר "לילה טוב".


לא יכולה לצאת מהבית בלי לדבר איתך,לא יכולה לקנות משהו בלי לשתף אותך.


אולי כי אני אוהבת אותך יותר משאתה אותי.


אתה יודע-אני לא מאשימה אותך.גם אני טעיתי.


אני תמיד שחור או לבן-כמו דמקה.


אין אצלי באמצע- וזה גרוע!!


אני גרמתי לך להבין שאין סיכוי בעולם שאני אטעה איתך,שאתה האחד,שבחיים לא אסתכל על גבר אחר גם אם לא אהיה איתך...


נתתי לך בטחון אדיר בי.


פעם.


בהתחלה.


כשלא סמכת עליי.


היה לי רע.


אבל טוב באיזה שהוא מקום


ראיתי שאתה אוהב


לא רק בסקס ובמילים יפות


ראיתי שאכפת לך.


שמעניין אותך עם מי אני


לאן אני הולכת


מתי חוזרת


מי לקח אותי ומי החזיר


"12 את בבית.מי יש לך לעשות עם שירלי יותר מ 4 שעות כמה כבר תדברו"-זוכר?


אתה יודע


שחררת אותי קצת יותר מידי


ועכשיו


אם תיפול לי הזדמנות לידיים


אני לא מבטיחה לך שאוותר עליה


פעם-ויתרת על השנייה הראשונה.


היום-כל עוד זה לא בגידה .נגיד טרמפ עם ידיד או לשבת עם ידידים-בכיף.


פעם-בדרך לידיד כבר היית יודע.


היום-אפסי הסיכוי שבכלל תדע שאני לא בבית


ואם תדע.


תשיב "אני יודע עם מי אני יוצא.מבחינתי היא יכולה לנסוע לניו-יורק ואני סומך עלייה"


ולי.


זה נהיה כואב.


פשוט תחליט.


להתאפס או לוותר.


אני יודעת שאם זה יגמר זה יכאב לשנינו


כל הרגעים והזכרונות


שרצית להתחתן,שחיפשנו אולם,שרצינו לקנות טבעות,שעשינו "ידועים בציבור" אצל עו"ד,שקנית לי פרחים בפעם ה-1-,שהבאת לי דובי וצעקתי עליך,שישבנו פעם ראשונה במסעדה ואמרת ש"אף אחד לא יאמין לי שישבתי במסעדה מסעדה",שבאנו לבית שלי מסטולים מתים והיו מלא אורחים בסלון וברחנו מהר,שהכרת את סבתא שלי וממש התאהבת בה,שאחי הקטן התחיל לקרוא לך "מרק",שאני קוראת לך "בונקר",שהבאת לי את הסלסלה וכמעט בכיתי,כשכתבת לי מכתב אהבה,כשכמעט שרפת לי את הבית עם הגז שעשית חביתה,שהתקשרת לחברות שלי שיעזרו לך לקנות לי מתנה וכמעט עזבתי אותך בגלל זה,שהבחורה ההיא הטרידה אותך בטלפון ובכתה לי,כשעבדת בסושי ונהיית בוס והתחרפנת,,שנסענו לצימרים,שרבנו מלא מלא מלא פעמים ונרדמנו ובבוקר קמנו כאילו כלום,שחיפשנו דירה,שנסענו לאילת וים המלח,ומה עם הצימרים בצפון,עשינו קאייקים ונסענו למרכז קנדה וצוק מנרה.


והלכנו לכנרת


ושגליתי שהאקס שלי הוא הומו.


וצחקנו על זה


וששלי שלחה לך הודעה שהיא מתגעגעת.גם את זה אני לא שוכחת


כי זו הייתי אני ששלחתי הודעה בשם שלה.


וכעסת עליה.ופיטרת אותה מהעבודה.


וכאב לי קצת עליה.אבל זה עבר


יש הרבה זכרונות מתוקים.וזה רק טיפה אחת.


איפה כל השבתות ביחד,והמנגל שהיינו מדליקים בתוך החדר שלך סתם כי היינו רעבים ב-2- בלילה ובא לך בשר על האש


ואיפה היום שעבדת בסושי (ואתה כ"כ נגעל מסושי) ורבנו ושלחת לי הודעה כזו מתוקה "מאמי את יכולה להביא לי לאכול למרות שרבנו" והבאתי לך כי רציתי לאכול אותך מרוב שאתה מתוק..


יש עוד הרבה רגעים.


אבל חבל לזכור.


כמה שאני יזכור-יכאב לי יותר.


מבחינתי -


למדתי המון המון המון בזכותך,


אתה לימדת אותי להיות יציבה


להיות על הקרקע


לחשוב על העתיד


לא להאמין שכולם רוצים בטובתי


להאמין רק להורים שלי


ולך.


שזו הייתה טעות


הרחקת אותי מכל החברות שלי


שמחלקן-בצדק


והחלק השני- הפסד


נתת לי להכיר עולם  אחר.


אבל אני יתוודה


איתך אני בחיים לא אהיה מאושרת


אומנם בחיים לא הרמת עליי יד.


אבל אני יודעת שאם הקשר ימשך זה יבוא


זה לא סוד שאתה גבר אלים


זה עובדה כתובה


ועובדה שריצית מאסר בפועל על זה.


אני חושבת שאדם אלים נשאר אלים


ואני פוחדת


פוחדת שזה יהיה הגורל שלי.


אומנם כל התקופה בחיים לא הראית צד אלים


אבל מי יודע.


למה לקחת סיכונים?!


אם יש שביל זהב ושביל זהב עם בורות


במה תבחר?


תסתכן?או שתלך בבטחון.


אני-מעדיפה בטחון.


לא מחפשת אתגרים כאלו.


כואב לי לוותר.אבל אין לי ברירה.


אני רוצה לשמור על עצמי.


ואני יודעת שהכי טוב בשבילי -זה רחוק ממך.


אוהבת אותך כמו שמעולם לא אהבתי.