עוזבת את ישראל וחוזרת הביתה.. אל עצמי...

כבר שלושה ימים עברו מאז שעזבת את הבית...  לא בוכה...  רק עצובה.. לא יודעת למה..


לא יכולה לדבר איתך... לא יכולה לספר לך שעכשיו אני חופשיה.. באמת חופשיה...  לחזור לקברו של בעלי... להניח פרחים.. ואז לחזור הביתה... מעולם לא הייתי שייכת לפה בלעדיו... אחזור לסקוטלנד שלי... לעץ הגדול ההוא.. שם אני והוא נפגשנו לראשונה...


חשבתי שאני אוהבת.. טעיתי... רק הצער על הזמן האבוד ממלא אותי עכשיו... ואולי אתה ידעת.. תמיד ידעת וזה היה כבר יותר מדי בשבילך...


גם אם אשכח אותך, תמיד אהיה אסירת תודה.... תמיד אזכור אותך כחלק מישראל... אבל הגיע הזמן לחזור הביתה.. ואתה הזכרתי לי זאת...