הכל בגלל החברות-חלק ב'*B*o*B*a

הקול היה של מורן.

"לירון את שומעת מארגנים היום מסיבת שינה אנחנו נרשמות לרשום אותך גם?"

"כן" עניתי "תרשמו"

"בסדר אה ויש כאן מישהו שרוצה להגיד לך שלום" אמרה מורן ומיד הועבר הטלפון.

"מה המצב נשמה?"

זה היה מתן,מתן שלי! (אני קוראת לו מתן שלי כי אני אוהבת אותו חיחי)

"הכל טוב מאמי מה אצלך?"

"סבבה את באה היום נכון?"

"ברור!"

"אל תפקירי אותי"

"חחחח מה פתאום"

"סבבה אז נראה אותך"

אמרנו ביי וניתקנו.

בערב,הלכנו לבית ששם אנחנו אמורים לישון.

ראיתי את מתנוש'..שלום שלום והלכנו לבחור מקום לישון בו.

התמקמנו והכל ואז לפני שהלכנו לישון הייתה מסיבה.

רקדנו ופתאום קיבלתי טלפון...זה היה החבר שלי..זה שכל כך אהבתי...

"....אני אוהבת אותך,ביי" ניתקתי את השיחה עם החבר והמשכתי לרקוד.

אחרי 20 דקות אמא התקשרה

"לירונה בובה?"

"אה אמא מה המצב?"

"שלי טוב...לירון מה הציון הזה במתמטיקה?"

"איזה אמא?"

"המורה התקשרה ואמרה שלא עברת את המבחן האחרון,לירון אני מצטערת להגיד לך-נתקי את
הקשר עם החבר"

כמה שהיה לי קשה הבנתי שאמא זאת אמא והיא תמיד צודקת אז עם כל הכאב נפרדנו.

בכיתי,נהרות של מים זרמו,ישבתי בחדר ולא רציתי לזוז.

"אפשר?"

זה היה מתן.....מתנוש המושלם שלי.

"כנס"

"מה קרה?"

"נפרדנו.." (אמרתי נפרדנו כי הוא מכיר את הסיפור שלי...הספקתי לספר לו ;-))

"די נשמה יהיו עוד הרבה"

"אבל לא כמוהו."

"בואי" הוא אמר לי ונתן לי חיבוק.

יצאנו שנינו מחובקים והעיניים שלי היו אדומותתת

"תגידי את לא חושבת שאת חוצפנית?" זאת הייתה ילדה שלא הכרתי והיא גם באה למסיבת
שינה.

הרגשתי שהדמעות חונקות את גרוני אך הספקתי להגיד לה "אמא שלך חוצפנית,אני סה"כ
אנושית"

ויצאתי בריצה.

"לא רוצה לחזור לשם יותר" אמרתי לעצמי.

"נהנת מהריצה?" שאל אותי מתן שהוא רץ לידי.

"עזוב אותייייי"

"בואי נשב שנינו ונרגע"

ישבנו (זאת אומרת הוא ישב ואני עליו חיחי) ודיברנו,ודיברנו ודיברנו....

פתאום,צלצול טלפון קטע את הרגע הכי נהדר בחיים שלי...

זאת הייתה מי אם לא אחרת...