נפרדנו....

לך,


כשפרדנו ואתה בכית, לא ידעתי מה לעשות. בכית לי מול העיניים, הרגשתי זבל,


שאני כה פוגעת... רציתי להגיד לך שזה בסדר, שזה יעבור, שזה קורה להרבה ועוד


הרבה מאד דברים, אבל לא יכולתי.....


רק שתקתי, לא הוצאתי מילה מהפה... לא ידעתי מה לומר, פחדתי שכל מה שאגיד


רק יפגע יותר. אבל ראיתי אותך בוכה מול עיני וזה שבר אותי; לקחת את ידיך מידי


והבנתי שאתה מתרחק, שזה כואב לך, שפגעתי בך כל כך...ואתה עוד כה רגיש...


ניסיתי להרגיע אותך, לומר לך שדי אל תבכה, אבל ללא הועיל.


ואז קמת, הלכת קצת, תפסת לך מקום לשבת, איפה שאף אחד לא רואה ובכית.


המשכת לבכות במשך כמה דקות, קראתי לך, לא ענית....


חיכיתי עוד קצת, באתי אליך, לקחתי אותך, חיבקתי אותך ואתה לא הגבת. חיבקתי יותר


חזק ואז גם אתה חיבקת. התחבקנו חזק, הרגשנו אחד את השניה.....


ואז התנשקנו, כשאנחנו מחזיקים אחד את השניה. ידי בידיך, ידיך בידי....


התנשקנו ואז הלכתי. ביקשתי שתשמור על עצמך, אתה הבטחת ודרכינו נפרדו, כל אחד


הלך לדרכו ואז....זה נגמר.


מאותו היום חיינו השתנו, כל אחד חי את חייו, בנפרד... וכבר 3 חודשים אנו לא ביחד,


חיים את חיינו כל אחד לחוד, אבל עדיין אוהבים......