הכאב שנשאר...

הלכת ולא חזרת,אפילו שלום לא אמרת,חיכינו שתחזור שתפתיע אותנו,חיכינו וחיכינו ולא הופעת. הימים עברו,החודשים חלפו ואיתם גם השנים ועדיין מחכים, מתקשים להבין איך המשפט "עד שהמוות יפריד בינינו" כל-כך נכון...מדמיינים את דמותך ברחוב מקווים שתחזור אבל יודעים שלא, שהכל בראש...מבקשים רק שתזכור שהחברים אותך עוד אוהבים ובליבם אתה חסר ולנצח לא נשכח לא נשכח אותך אח יקר!


כבר כמה זמן שאני יושבת עם עצמי ומנסה לרשום משהו אבל המלים נתקעות אי-שם ומה שרשמתי לך עכשיו זה רק חלק קטן ממה שאני מרגישה, גם אחרי שנה וחצי אי אפשר לתאר את הכאב והגעגועים שרק הולכים ומתחזקים...וכמו שרשום בתמונה "רבות הדרכים לאהוב ואין אפילו דרך אחת לשכוח גם בהווה וגם בעתיד דמותך תיהיה חקוקה בליבנו תמיד...!"