האם הוא אוהב אותי? [פרק 20]

כל מה שמעניין אותי עכשיו זה...
לשלוח הודעה חזרה לגיא.
וכשבאתי לשלוח הודעה, הפעמון בבית צילצל...
מי זה כבר יכול להיות?...ודווקא עכשיו?


------------------


"שי..." יכולתי לנחש עוד לפני שהוא הגיע שהוא מתכוון להמשיך ולהציק לי.


"תקשיבי, את חיבת לשמוע מה שיש לי לומר לך." שי התיז בלי להפסיק לנשום. "אני ממש מחבב אותך. ואני לא רוצה להרוס שום דבר בינך לבין גיא... אני פשוט אוהב אותך אבל את היית עיוורת כלפיי - ורק לפני כמה ימים - לפני היומלדת של עדי גיליתי שאת גם מרגישה אליי משהו."


"מה?" התזתי בחזרה. "אבל לא עשית שום דבר בקשר לזה.."


"לא עשיתי כי לא רציתי לאשלות אותך. אני מרגיש כלפייך אבל אין לי איך לומר זאת באמת וידעתי ממזמן שגיא רוצה בך. אוהב אותך.. חולם עלייך מדי יום. הוא סיפר את זה - ולא יכולתי להאמין לו עד שניסיתי בעצמי לעשות צעד." שי הביט בי בצורה מטורפת אך מוקסמת.


"טוב, תיכנס..." פתחתי עד הסוף את הדלת וכשהוא כבר התיישב לו על הספה בחוסר נוחות והביט אליי, סגרתי את הדלת. והתפללתי שיהיה טוב.


הוא קודם פשוט ישב שם ונרגע, חיכה שאני התיישב לצידו ואז הוא התחיל לדבר:


"את מבינה? אני וגיא לא באמת אויבים.. וגם אנחנו לא באמת התכוונו לריב מכות על מישהי בחיים שלנו.. למרות שאנחנו גם לא כאלה חברים טובים - אני והוא." הוא סתם את הפה.


"אז למה..? למה רבתם? זה באמת לא הועיל.." אמרתי בחוסר אונים.


"כי הוא יודע שאת מרגישה כלפיי משהו וזה אוכל אותו.. והוא יודע שאני גם מרגיש משהו והוא פוחד משום מה שיקרה בינינו משהו.. למרות שאני כבר לגמרי במקום אחר.. ואת יודעת למה אני מתכוון." הוא סינן בחזרה כדי לייפות את המצב.


"אז אתה עם מישהי עכשיו?.. עוד מישהי?" שאלתי בהפתעה..


הוא הביט בי כאילו הוא לא הבין לאן אני חותרת וענה: "כן אבל את נורא חשובה לי.. כמה שהייתי יותר אדיש אליך, עברה בי מין תחושה חזקה יותר כלפייך.. ואת גם לא עזרת כי לא העזת לפתוח את הפה לידי." וחייך.


ציחקקתי... "טוב, נו, היית מבין.."


"כן.." הוא ציחקק בחזרה ושוב הפעמון של הדלת צילצל...


ועכשיו? מי זה עכשיו? רק חסר לי שזה.. אוי, לא.


"גיא." הבטתי בפחד אל עבר הדלת ואז אל עבר שי.


שי אמר לי: "תפתחי." וגיא כבר פתח את הדלת ולא הבין... "מה קורה כאן?" ואז הוא הביט בשי כאילו שהוא רואה חייזר מהשמיים והוא בדיוק מחבב חייזרים... ואז חזר להסתכל לי בעיניים: "מה הוא עושה כאן?" ציפה לתשובה... שלי באמת אין אותה.