הוא מתרחק... ואני מתגעגעת... הסוף

רק לפני כמה ימים כתבתי כאן.. מן נבואה...


אתמול בלילה ידעתי שזה הסוף שלנו... ידעתי שזה מתקרב.. כמו סרטן סופני, יודעים שלא נשאר הרבה .. זו רק שאלה של זמן.. וכמו שיודעים בלילה האחרון לפני שעוברים לשדות הקיץ הנצחיים.. כך גם אני ידעתי...


לא כותבת אליו.. כותבת אליכם.. לספר את סיפורי.. לחלוק את כאבי..


היום בבוקר לא יצאנו לטיול הרגיל שלנו.. ישבנו עם הקפה בדממה.. הוא לא הביט בי פעם אחת.. הוא בהה בנוזל השחור מולו...


"אני עוזב"... וככה זה נגמר... הוא לא הצטער ולא היה לו על מה... לא בכיתי.. בשקט הלכנו לחדר השינה וארזנו את הדברים שלו..


הוא הניח את המזוודות ליד הדלת והסתובב אלי .. לא נתתי לו להגיד כלום.. חיבקתי אותו ולחשתי לו באוזן  "יהיה בסדר, אנחנו נהייה בסדר".


הוא הניח את מפתח שלו על השולחן ויצא...


 


ועכשיו אני מול המחשב.. כותבת ... כאילו כלום לא קרה... אבל אני לבד בעולם.. שוב לבד..


ואני יודעת, פשוט יודעת, אני לעולם לא אראה אותו שוב...


אני בוכה...