חברה יקרה-אני מבקשת סליחה...

חברתי היקרה שלום!!


כעת אני רושמת לך מיכתב זה שמעיניי זולגות דמעות,
אני זוכרת את היום הזה שהכרנו לפני 10 שנים-היינו אז בנות 9 בעירך...?!
אני זוכרת איך מהיום שהכרנו לא הרפנו אחת מהשנייה היינו  תמיד ביחד..
לעיניי כולם לא היה מצב כזה שאני אהיה בלעדייך,
היינו החבל אחת של השנייה -עשינו הכל ביחד...איפה שאני הלכתי ללמוד -את אחרי,וכהוגן גם אני ..הזמן חלף השנים חלפו מהר..


הגענו לגיל 18-סיימנו את הלימודים ביחד-אחרי שכבר הספקנו [ביחד] להוציא בגרות מלאה,ללמוד מזכירות,ומזכירות רפואית,למדהו הנהלת חשבונות ביחד...נשסענו לחו'ל יחד...
עבדנו באותה עבודה..
וגרנו באותה קומה...


רק דבר רחד הפריע לי בך 'חברה יקרה' את היית רעה! כי מי שהיה רב או מיתוכח איתך- ה' ישמור מה היה קורה לו,היית 'נצית' לא היה איכפת לך מאלוהים אפילו,
והיתה לך השקפת עולם מגעילה...
אני לאומת זאת ניסיתי לשנות אותך כל השנים האלו-אך ללא הצלחה!
פחדתי שאהיה חלילה כמוך----[למרות שלא ניראה לי שהיה יכול לקרות מצב כזה]----
אבל אף פעם לא הצלחתי להיתרחק מימך-לא רציתי שתיפגעי,


את 'חברתי היקרה' אף פעם לא היסתדרת עם אמא שלך-הייתם מרביצות אחת לשנייה מקללות ומזלזלות בצורה הכי מכוערת שיש-אני לא אהבתי את זה!
ולא מעט פעמים הזכרת לי שאת לא אוהבת את אמא שלך והלואי ש...


עד שזה קרה 'חברתי היקרה' והכל בתהליכים...
גילו לאמא שלך 'סרטן ברחם' [לא עלינו] לא זה לא הזיז ,הוציאו לה את הסרטן..לאחר מספר שבועות היא חשה בכאבים עזים בכל גופה..
היא הלכה להיבדק וגילו שהגידול ברחם כבר הספיק להתפשט,חשבו שיש לה 'סרטן-זכר' אך גילו שזה 'סרטן-נקבה',


סרטן זכר-אפשר להיתמודד מול גידול כזה וחיות איתו כמה שנים..
סרטן נקבה-מי שיש לו גידול מסוג זה...איך נאמר את זה..?! זה עניין של כמה חודשים כדי לחיות...


אמא שלך הייתה מאושפזת מס' חודשים..ואת חברה בקושי דאגת לבקר אותה, 'רק שמשעמם לי-אני הולכת' כך נהגת לאמר לי,
קשה לי לספר על הרוע שיש בך-ויש הרבה רוע-אני לא יודעת  מאיפה זה היה בא לך-אבל זה בא,


עד שזה קרה..
אמא שלך הלכה לעולמה,
ואת 'חברתי היקרה' לא טרחת אפילו להזיל דימעה קטנה...
"היא הייתה צריכה למות,במילא היא לא הייתה מועילה לי בכלום.." כך אמרת לי מתי שישבתי בסלון ביתך...היסתכלתי עלייך -ושתקתי!! אין לי מושג למה..אבל סמכי עליי שניגעלתי מאוד!!


אני זוכרת איך בהלויה אני ואת ניכנסנו לחדר המתים..וראינו את פניי אימך-ואת לא בכית בכלל...רק מה אמרת.."מסכנה'השיער שלה כבר הלבין -היא הייתה צריכה לצבוע אותו.."
באותו רגע פרצתי בבכי..שיצאנו מהחדר אמרת לי.."אלינור [אני],אני קיבלתי את בקלות מה את לוקחת את זה כ"כ קשה.."


אני שתקתי-הייתי איתך כל השיבעה-חשבתי אולי תישתני אך לשווה,
ביום שהסתיים השיבעה..היתאפרת לך ולבשת בגדים חשובים..ואמרת שאת יוצאת 'לשופינג' מאותו רגע החלטתי הייתה נחושה ונחוצה במחשבתי...לעזוב אותך!!


אני לא יאריך במילים..כי את כל הרע שבך את כבר יודעת לבד..אין טעם להסביר...
אני רק יכולה לאמר לך...שאל תיתפלאי למה אני חודש לא עונה לך לטלפון..ולא שואלת לישלומך...


מיצטערת 'חברה יקרה' אומנם עברנו שהים יפות ביחד..
אבל פה זה ניגמר-העלית לי דם לראש!!!