השבת שלא נגמרה...

השבת האחרונה הייתה מדהימה, אתה היית שם וגם אני כמו תמיד. הבטתי בך שוב ושוב לא


הזזתי את המבט החצוף ואתה לא היית אדיש החזרת חיוך ומבט ממיס. כשמבטינו הצטלבו

הורדת את הראש מרוב מבוכה כאילו אש צלבה את גופך. כל השבת חשבתי על אותו מבט, חיוך


וקריצה. חשבתי עלייך ללא הפסקה. כששאלת אח"כ מה היה המבט האם געגועים או סתם
משחק?!

לא יכולתי לומר שהתגעגעתי שיקרת ואמרת ששיחקתי, ואתה לי סיפרתשבפח נפלת. פתית אותי


כך לחשת, בשקט אמרת שפינטזת עליי. זה החמיא לי אני מודה אבל עדיין נשארתי אלייך

קרירה. חיפשתי מענה ולא מצאתי אותו אצלך, לא רציתי שוב להיפגע אז רימיתי את ליבך.


נפגעת, אני יודעת, אתה גבר רגיש שיודע לאהוב אבל משום מה הייתי חייבת את זה להרוס.


אילו היית יודע מה עובר לי בראש שנינו יודעים כמה זה היה הולך רחוק. עוצרת עכשיו


וחושבת על השבת שלא נגמרה שפתחה שוב את ההרגשה, את החלום והפנטזיה עלייך נשמה. בטח


כולם חושבים שאני טועה איך ויתרתי ככה עלייך בדממה אבל גבר נשוי הוא מחוץ לתחום גם


אם אהבתו לאישתו מזויפת וגם אל יבו לא נותן לו שקט. תסלח לי אהובי ששיקרת כך ועל


הקרירות שהייתה בי לא יכולתי לומר אמת לא רוצה שוב להישבר ובטח שלא להכינס בינכם


להרוס את קשר הנישואין הקדוש. מקווה שיום אחד תוכל להבין אותי...