האהבה שהלכה ...אין תקווה לאהבה

זו הייתי אני , אני הילדה הביישנית והקטנה שתמיד אותך ביקרה .

אני יודעת שלך זה לא היה ברור כי זו הייתה אהבה בשבילי , אהבה .. אהבה ממבט ראשון .

שמאותו רגע ששמעתי את שמך ידעתי כי אתה האחד , אתה .

היית בוהה בי בעינייך הכחולות , כאילו כבר הכרת כל תווי בפניי , לא בהית בי כאילו זו פעם ראשונה , כאילו שיחזרת כל תוו מחדש . ואני , אני כמובן מכל מבט שלך הייתי סמוקה , הסבת לי אושר כ"כ רב אפילו בלי אבחנה .

ואני , האם אני אותך עשיתי מאושר ? אף שאפילו מבט אחד חטוף פחדתי לשלח לעברך . שמא אולי תגלה שגם בליבי פינה לך . והזמן חלף לו בלי מעש , ואני נותרתי הילדה הביישנית , אולי גם אפשר לקרוא לי פחדנית .

פחדתי לאבד אותך , אבל גם פחדתי שתהיה שלי אבל שאני לא אהיה מספיק שלך , מספיק טובה בשבילך אהובי.

ואתה , כמעט את המילים הוצאת .. כמעט את האור לחיי החזרת . אך אתה נרתעת ברגע של חולשה , ברגע של פחד .

ואני נותרתי בודדה , עם רק התקווה שיום יבוא ואהיה שלך . או שאולי בעצם אינך רוצה בי , ואני סתם תמימה .

אך את ליבי שברת שוב ושוב בלי אפילו לומר מילה . רק המבט בעינייך הקסומות אמר הכל . אמר שלי אבדת , שאינך שלי יותר ובעצם מעולם לא היית . שאהבה שלנו לא התממשה , ובי רק נותרת התקווה . התקווה לאהבה .

אך גם היא אבדה כשראיתיך עם אחרת , אחרת אך לא טובה ממני . וכאבי גדל ..

אך בליבי אמרתי שיום יבוא ואולי אזכה בך שוב . בחיוך הכובש ומבטך המלטף , או שמא אני משלה את עצמי לתוך פנטזיה רחוקה , לתוך חלום ללא מוצא .

האם אי פעם אהיה שלך ?