כבר הרבה זמן שלא כתבתי לך...

אני עכשיו יושבת וכותבת על כל הדברים שעברנו..


על כל הימים שהמבט שלנו דיבר ללא מילים..


כל כל יום שקמתי בבוקר ואמרתי "אולי היום יהיה לו האומץ להגיד"


אני יושבת ובוכה על אהבה...אהבה שאף פעם לא תתקיים אהבה שנוצאה ממבט


אבל עכשיו עברו שנתיים ואנחנו עדיין במבטים... לא מדברים..אפילו לא ידידים


מתנהגים כמו שני זרים..מאוהבים..


אני אוהבת אותך... ויודעת שגם אתה אוהב אותי...


אך לא יכולה להשלים עם הכאב...


האכזבה הנוראה..כל האשליות..


חייתי בתוך בועה..עד שיום אחד..קמתי בבוקר חסרת תקווה...


אומרת לעצמי הינה הגיע עוד יום של אכזבה..


עוד יום חסר מילים מלא במבטים...


אפילו לא ידידים...לא מדברים


מאוהבים...ללא מילים...


אני יושבת וכותבת על כל מה שעברנו... על כל המבטים..שאמרו לי הכל...