כבר לא...סוף

ראשית כל אני רוצה להודות לכל המגיבים המעודדים וכמובן על היחס וה"הקשבה":)


כמו-כן אני מתנצלת על המילים הלא כל-כך יפות שכתבתי בחלק הראשון.


אחרי אותו הלילה שאור נישק אותי לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הסצנה ההיא, למרות שבאמת רציתי להוציא אותו מהראש, אתם יודעים שאי אפשר לשלוט ברגשות.


במשך השבוע עבדתי ולמדתי במכללה ואור חזר לצבא, כך שלא התראנו במהלך השבוע, אלא רק סופי שבוע באותו המועדון.


ובכל פעם שהינו נפגשים הייה מתעורר בינינו ויכוח עד שלבסוף היתי חוזרת לרקוד וממשיכה להתעלם ממנו.


פתאום שמתי לב שאור הביט בי במבט אחר, זה לא היה אותו מבט מהתקופה שהינו חברים, אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה.


ולמרות אותם המבטים שעוררו אצלי מן תקווה קטנטנה שאולי אור באמת מתאהב בי, בכל שבוע אור היה מגיע למועדון עם בחורות שונות וזה הרגיז אותי יותר מדי. אני לעומתי לא יצאתי עם בחורים, כנראה אור השאיר בי טראומה וחששתי שכל הבחורים אותו הדבר והם מחפשים רק לנצצל אותנו, למרות שמאוד קיוויתי שזה לא נכון.


כשרקדתי עם דנית אחרי ששתינו כמה כוסות וודקה-רדבול ראיתי שגם אור רקד עם ה"חברה" השבועית שלו ממש לידינו. גילגלתי את עיניי והתרחקתי ממנו, אך הוא המשיך לרקוד וכל הזמן איכשהו הצליח להתקרב אלי, לא רציתי לעזוב את רחבת הריקודים ולתת לו לנצח, לכן חייכתי לאחד הבחורים שרקד לידי וידעתי שזה יביא אותו לרקוד איתי כל הערב . היה מוזר שפתאום בנים כן התחילו איתי.


תוך כדי הריקוד ניסיתי לעצבן את אור כשדחפתי אותו כאילו בטעות כל פעם שהוא התקרב, פתאום הוא לא חייך את החיוך המרושע הזה שלו,  הוא באמת נראה מרוגז וזה גרם לי סיפוק.


עברה תקופה מסויימת ואור הפסיק להציק לי, תתפלאו אבל איכשהו התחלתי להתגעגע לאיך שהוא היה מעצבן אותי,כן,  אני יודעת שזה נשמע טיפשי.


היתי רואה אותו במועדון והוא עדיין היה מביט בי, אבל הוא כבר לא היה צוחק עליי או מחייך חיוך ממזרי, אלא פשוט הביט בי במבט רציני. מצד אחד חששתי שהוא כבר לא מעוניין בי בכלל, כי לפני כן כשהציק לי כנראה היו לו סיבות לעשות את זה,אבל מצד שני המבטים האלה שלו בילבלו אותי לגמרי.


לילה אחד באמצע המסיבה, בערך בשעה 3 וחצי לפנות בוקר יצאתי מהמועון לנשום אויר צח וראיתי אותו יושב על אחד הספסלים כשבידו חצי בקבוק וודקה. לא יכול להיות שהוא שתה את זה לבד, חשבתי לעצמי.


הוא נראה מסטול לגמרי  חששתי שיקרה לו משהו, למרות הכל היו לי רגשות כלפיו פעם, וכנראה עדיין אני מרגישה אותן.


חששתי להתקרב אליו פשוט עמדתי בכניסה למועדון עד שלפתע הוא הרים את הראש  והביט בי לרגע.


ראיתי אותו קורה לי כשהוא מנופף לי בידו. התקרבתי עדיין חוששת ממה שהוא הולך להגיד לי.


לבסוף התיישבתי לידו. "מה קורה איתך?" שאלתי בנימה בוגרת.


"תאמיני לי אני בעצמי לא יודע" ענה בגימגום.


"סבא שלי נפטר בגלל אלכוהול, רק שתדע לידע כללי. כדאי שלא תסחף עם הכמויות שאתה שותה" אמרתי מביטה בו מהופנטת מהבחור היפה והמרושע הזה.


"אז מה איתך? יש לך מישהו?" שאל לאחר שתיקה של בערך דקה.


שתקתי.  אך לבסוף אמרתי לו את האמת.


"לא אין לי חבר! ואתה יודע למה? כי אחרי כל מה שעשית לי עם החברים שלך, אחרי כל השקרים, היחס המשפיל והבגידות שלך אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד, כי אני כל הזמן חוששת שיבגדו בי, או שמתחילים איתי בגלל התערבות כלשהי, זה מה שעשית לי, מה אני אמורה לעשות עם החים שלי עכשיו? לא חשבת למה המעשים הילדותיים שלך יכולים לגרום נכון?"


הוא הביט בי מעט מופתע מהתגובה הקיצונית שלי ולפתע ענה." אני יודע שהיתי דפוק, התנהגתי כמו ילד קטן חסר חים.."


"וחסר לב!" הוספתי.


"כן, גם חסר לב, וכל מה שתגידי יגיע  לי. לקח לי זמן להבין ולפקוח ת'עיניים שלי.." המשיך.


"רק שתדעי שחשבתי על זה המון ואני באמת מצטער על הכל, ואם תתני לי הזדמנות אני אפצה אותך על כל מה שעשיתי לך" הוסיף.


הבטתי בו במבט בוחן, עדיין לא ידעתי אם אפשר לסמוך עליו, למרות שהרבה אנשים מאמינים שבנאדם שיכור תמיד אומר את האמת.


"אני חושבת שתפסיק לשתות, בטוח לא תזכור מחר  שום דבר ממה שאמרת לי עכשיו." אמרתי אחרי שחשבתי לרגע וקמתי מהספסל במטרה להכנס בחזרה למועדון, אבל הוא תפס בכף היד שלי, הפעם בעדינות ולא באגרסיביות כמו בעבר ואמר "אני אוהב אותך, ואני כן שפוי אני יודע מה אני אומר ומה אני מרגיש."


שלושת המילים הקצרות האלה כמעט גרמו ללב שלי לצאת ממקומו, אבל לפתע חזרתי למציאות.


"אתה לא אוהב אותי, אתה אוהב רק את עצמך" אמרתי והלכתי משם, למרות שבלב קיוויתי שהוא כן התכוון לזה, הבנות שביניכן בטוח יודעות איך זה מרגיש כשמישהו אומר את המשפט הזה. אי אפשר לתאר את ההרגשה.


למחרת בצהריים אור התקשר אליי, חשבתי שהוא התקשר כדי לצחוק עליי ולהגיד לי שכל מה שאמר אתמול לא היה ברצינות, אבל הוא הפתיע אותי והוא נשמע רציני.


הוא חזר על עצמו ואמר שכל מה שאמר לי בלילה הקודם היה אמיתי והוא זוכר הכל טוב מאוד. עדיין לא סמכתי עליו למרות שכן רציתי לסמוך.


מאותו יום ועד היום אור ממשיך להתעקש שנחזור וננסה קשר אמיתי , אפילו כמה חברים שלו התקשרו אלי וחלקם פגשתי ברחוב , רובם התנצלו על כל הקטע שעשו לי וטענו כי אור באמת אוהב אותי, אבל אני..עדיין חוששת..חוששת שזו עוד מלכודת שלו ושל חבריו, אני לא יודעת איך אמשיך את החים שלי..מקווה שיום אחד אשכח את הסיפור הזה ואצליח לבנות לי חיים בלי שקרים, בגידות והשפלות.


אני לא יודעת אם אי פעם אחזור לאור, למרות שהוא עדיין נמצא עמוק בתוך ליבי,אולי נחזור ואולי לא..הרי בסופו של דבר הכל מלמעלה...