האהבה הראשונה של חיי

טוב חברים אז ככה.. אני ארשום פה את כול הסיפור של האהבה הראשונה שהייתה לי
בחיים.. אז ככה..

ת'אהבה שלי ששמה: א.ג.(ראשי תיבות של השם) הכרתי באייסיקיו.. לא חיפשתי אותה או
משהו.. בדיוק דיברתי עם ידידה שלי אמרתי לה:"שמעי יש לך אולי איזו חברה שבא לך
להכיר לי?" סתם כזה,בחצי צחוק.. היא אמרה לי שאין, אבל ביום למחרת היא אמרה לי:"אתה
יודע מה הנה קח ת'אייסי של חברה שלי,ילדה ממש חמודה" ידידה שלי הביאה לי ת'אייסי
שלה, התחלנו להתכתב והכול.. הכרנו אחד ת'שני, טוב אני לא יודע אם היא ממש הכירה
אותי כי השארתי עלייה רושם של מניאק רציני.. התחלנו בהתחלה של:"מה המצב?", "מה
חדש?" , "מה עושה?" וכאלה שטויות.. סתם כמה שאלות וזהו אבל לאט לאט התחלנו להתכתב
יותר באייסי, לאט לאט התחלתי להכיר אותה, ולראות איזו ילדה נשמה היא.. הייתי חוזר
מהבית ספר מתחבר ישר לאייסיקו מחכה שהיא תתחבר כדי שנוכל עוד פעם לדבר, כדי שנוכל
עוד פעם להגיד אחד לשני איך היה בבית ספר, חוויות וכאלה.. אני והיא התחלנו להתכתב ב
31.1(שבוע אחרי היום הולדת שלי) התכתבנו במשך חודשיים.. עד שיום אחד הגורל שלי
השתנה. זה היה היום הראשון של חופש פורים, אני וחברים שלי באנו לבית ספר כדי סתם
לראות מה העיניינים וזה, לאחד החברים שלי הייתה חברה שהיא לומדת באותו בית ספר של
הילדה שהתכבתי איתה וגם באותה כיתה(לכול מי שמעוניין אני שידכתי ביניהם) קיצר זה
היה ספונטני. חבר שלי בא אליי אומר לי:"אחרי שהכול נגמר פה אני נוסע לשני לבית ספר,
בא לך אולי לבוא איתי? עוד כמה ילדים גם באים" אמרתי לו שאין לי בעיה.. ובאותו זמן
לא חשבתי שהילדה שאני מתכתב איתה תיהיה גם באותו זמן בבית ספר שלה, הגענו לשם בערך
בשעה 11 בערב אם אני זוכר נכון.. ראינו את חברה של חבר שלי אמרנו שלום והכול אני
והוא הלכנו לחמולה של כמה בנות וסתם דיברנו בערך איזה 10 דקות.. ואז אחת הבנות עושה
לי:"רגע רגע, אתה מיכאל?" אני אמרתי לה שכן.. ואז היא אומרת לי:"נו למה אתה שותק?"
היא(א.ג.) פה.. זאת חברה שלה אמרה לי. ואז ראיתי אותה.. ובאותו רגע התאהבתי בה
ראיתי ילדה מלאכית פשוט! באותו רגע חשבתי לעצמי כמה שהיא מושלמת, הילדה הייתה ממש
יפה, והיה לה חיוך אחד היפים שיש בארץ, כול פעם שראיתי ת'חיוך הזה הייתי מתרגש,
אמרנו בהתחלה שלום והכול.. ואז.. בערך חצי שעה ככה לא דיברנו, אחרי כמה זמן אני
ועוד ידידה שלי הלכנו לחפש איזו ילדה, וידידה שלי אומרת לי:"מיכאל תתחיל לדבר איתה,
קח אותה לצד או משהו, רק תדבר איתה" אמרתי לה שאין לי בעיה.. אחרי שמצאנו ת'ילדה
שחיפשנו אמרתי ל א.ג.:"בא לך אולי לבוא איתי לסיבוב קצר?" היא אמרה שאין לה בעיה..
הלכנו לטייל קצת.. אחרי 5 שניות בערך החזקתי לה ת'יד.. ישבנו לנו על ספסל וסתם
דיברנו על אהבה.. יש? או אין?.. דיברנו איזה שעה בערך ואז אבא שלה בא לקחת, יא אללה
איך התבאסתי באותו רגע שהיא הייתה צריכה ללכת. אבל אז עם הקול החמוד שלה היא
אמרה:"ניפגש בעוד כמה ימים, אין לך בעיה?" אמרתי לה שבשמחה.. במחרת התכתבנו
באייסיקיו ואמרנו אחד לשני כמה שהיה כיף לראות אחד ת'שני אחרי חודשיים.. אני זוכר
שאמרתי לה:"את ילדה ממש חמודה, ממש מלאכית את! יש לך חיוך מקסים" והיא כולה מרוצה
כזאת אמרה תודה..ואז.. אחרי שלוש ימים אני חושב.. נפגשנו עוד פעם.. נסעתי אלייה
לשכונה.. נפגשנו ב 16:15 בול.. היה קר בחוץ אבל עדיין זה לא מנע ממני או ממנה
להיפגש בהתחלה הבאנו אחד לשני נשיקה על הלחי והלכנו לטייל לנו כשאנחנו מחזיקים
ידיים.. היינו ביחד בערך 3 שעות אולי פחות.. ואחרי סוף הפגישה כשישבנו בתחנה
וחיכיתי לאוטובוס הבאתי לה נשיקה על הלחי ואמרתי לה:"אני רוצה שניהיה ביחד, נראה לי
שאני מאוהב בך" ולמזלי היא אמרה את אותו הדבר.. כשחזרתי הביתה רצתי ישר למחשב פתחתי
ת'אייסיקיו לראות אם היא מחוברת והיא הייתה מחוברת. לא יכולתי לחכות עד היום הבא
שניפגש.. הצעתי לה חברות באייסיקו!(כן כן.. מוזר מאוד, אבל ככה זה כשאין לך סבלנות)
ואז היא אמרה שהיא גם רוצה שניהיה חברים.. וניהיינו חברים.. היום שאני הכי אזכור
בחיים שלי 7.3.2004 ..

במשך שבועיים היינו נפגשים ונהנים ואז היא באה אליי.. שכבנו לנו על המיטה שלי
וראינו טלוויזיה. וכשאז פתאום.. התחלנו להתנשק בלי הפסקה, התנשקנו כאילו שאין מחר,
ההרגשה הזאת הייתה כול כך מיוחדת, כול כך טובה, שהייתי פשוט יכול למות מרוב תענוג..
ואז.. הטעות הראשונה שלי.. התחלתי לשלוח יידים למקומות לא רצויים.. חשבתי שזה לא
מפריע לה..אבל זה הפריע. את זה ידעתי רק אחרי שהיא חזרה לבית.. ובזמן הזה שהיא נסעה
לבית הבנתי איזו טעות עשיתי, וכמה שהתחרטתי על זה.. אמרתי לה את זה, הפעם!היא סלחה
לי.. היא הבינה אותי.. והיא גם קצת נספחה(עם הנשיקות).. עד הפעם השנייה שהיא באה
אליי הכול היה טוב ויפה, ואז היא באה אליי פעם שניה..ואותו סיפור עוד פעם, אבל רק
שהפעם נסחפתי עוד יותר.. פשוט לא יכולתי להשתלט על ההורמונים שלי, באותם רגעים כול
כך פגעתי במלאכית היפה הזאת.. וההשלכות היו דיי כבדות.. אחרי שהכול נגמר היא חזרה
לבית ועוד פעם אמרתי לה שאני מצטער והכול.. רק שהפעם היא לא סלחה לי, היא אמרה לי
כמה שהיא נפגעה, וזה שהיא לא האמינה שאני יכול לעשות כזה דבר, וגם אני לא האמנתי..
ממש נספחתי וזאת הייתה הפגיעה הראשונה הרצינית בחברה שלי! היינו שנינו מבואסים במשך
יומיים בערך.. בקושי דיברנו.. אבל אז הכול הסתדר.. וחזרנו להיות כמו שהיינו קודם..
מאוהבים,שמחים, פשוט מרוצים מהחיים.. ב 7.4 כמו שאתם מבינים הגיע החודש שלנו..
קניתי לה מתנה, קניתי לה כרית בצבע אדום עם דובי קטן בצד ועל הכרית היה רשום: "I
Love You" כול מילה שהייתה רשומה בכרית. הרגשתי כלפייה ככה היא הבינה שאני אוהב
אותה, היא אהבה את המתנה...

בהמשך הזמן הכול היה אותו דבר, בלי ממש עליות וירידות.. היינו כמו זוג יונים..

בחודש השני לא יכלנו להיפגש מסיבות כאלה ואחרות.. וגם בחודש השני היינו ביחד כמו
זוג יונים, והתקרבנו עוד יותר אחד לשני.. זה היה פשוט מושלם..

ואז הגיע החודש השלישי.. לחודש השלישי קניתי לה בובה של ארנב בצבע של אדום ולבן..
אחד הבובות הכי יפות שראיתי בחיים שלי, ישר ראיתי ת'בובה אמרתי שאני אקנה לה
אותה..ה3 חודשים היה אמור להיות ביום שני.. אבל ביום ראשון אני והיא רבנו על שטות,
שאני עדיין לא יודע למה רבנו על זה.. אז נפגשנו ביום שלישי, הבאתי לה את הארנב,
ופתאום! היא הביאה חיוך, היא הביאה ת'חיוך המדהים הזה שאני כול כך אוהב אצלה, חיוך
שפשוט יכול להאיר את כול העולם אם הוא יהיה בחושך, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי,
ופשוט לא יכולתי להפסיק להתרגש באותו רגע, היו לי פרפריפ בבטן, וכול פעם שראיתי
אותה היו לי פרפרים בבטן, כול יום שעבר אהבתי אותה יותר ויותר! ואני חשבתי שהיא גם
אוהבת אותי יותר ויותר.. אבל טעיתי.. והיום.. ידעתי את התשובה, ב 22.6, אחד הימים
הכי מסריחים שהיו לי בחיים נפרדנו.. היא הייתה אמורה לבוא אליי מחר,(23.6) ואמרתי
לה שאני כבר מת שהיא תבוא אליי.. ואז היא אמרה לי:"אני צריך להגיד לך משהו" אמרי לה
שתשפוך.. ואז היא אמרה לי ת'מילים הבאות:"בימים האחרונים אני עצובה כי אני מרגישה
שאני אוהב אותך פחות ופחות, לא כמו חבר כבר, אלא כמו ידיד" באותו רגע הייתי אצל
אחי.. פשוט רציתי לקבור את עצמי.. אבל בגלל שאחי היה קרוב אליי לא רציתי לבכות,
ניסיתי להתאפק, וכשחזרתי לבית הכול יצא החוצה.. התקשרתי אלייה אמרתי לה שאני רוצה
שנדבר על זה.. ודיברנו.. הגעתי למסקנה שהכי טוב שיהיה זה להיפרד, כי אני לא רוצה
להיות עם מישהי שלא אוהבת אותי, ואני לא רוצה לפגוע בה, ושהיא תפגע בי.. אני לא
צריך את זה בחיים שלי, להמשיך לפגוע בילדה המקסימה הזאת פשוט, בילדה שמאז שהכרתי
החיים שלי השתנו ברגע.. דיברנו בטלפון על הפרידה והכול.. ואני נחנק מדמעות מנסה
להגיד לה שאני רוצה שניפרד.. זה היה משהו כזה:"א.. א..אני.. רוצ..רוצה
ש..ש..נ..ניפ..ניפרד" היה כול כך קשה להגיד לי את המילים האלה.. לא יכולתי פשוט
להגיד. אף פעם לא חשבתי שאני אגיד.. אז הנה אמרתי.. ועכשיו הכול נגמר.. ולא נראה לי
שיש סיכוי שנחזור.... ככה הלכה לי האהבה הראשונה בחיי..

אני אשמח לקבל תגובות! תרשמו כול מה שאתם רוצים.. אין לי בעיה עם זה:)