בננות כתבתי קצת יותר מכתבון מאשר פתגם אבל בקטנה זה 100% שלי תגיבו אם בא לכן :>

"יושבת בחדרי כותבת לך מכתב זה ובעיני דמעות.

מאתמול בערב אני לא מפיסקה לבכות.

איך פגעת בי אני לא מאמינה. למרות שאתה כל הזמן פוגע זאת היית פגיע קשה

אני לא יכולה להגיד לך מה לחשוב מה לעשות ואיך לעשות..

את זה אתה בוחר אבל אני רק רציתי שתדע שלמרות הכל אני עדין אוהבת אותך, אתה את הבחירה שלך עשית איתי לדבר אתה לא רצית.. התרחקת ממני כי חשבת דברים, דברים שסיפרו דברים לא נכונים.

איך אתה יכול להקשיב לאחרים להיות מושפע מדברים שאומרים..

אתה לא אמור להקשיב ללב שלך זה מה שכל הזמן היית אומר לי..

תקשיבי ללב שלך ולא לאחרים.

ואני הייתי מקשיבה ללב ולא לאחרים הייתי עושה מה שאני רוצה ואחד מהדברים זה לאהוב אותך..

אבל אתה, אתה לא ככה אתה לא מקשיב לגוף או ללב שלך אתה מקשיב לחברים שלך.. אבל עוד פעם זאת כבר הבחירה שלך..

רק תדע שאני אוהבת אותך.. וכל כך יכאב לי אם תמשיך בשלך

אם תלך לאחרות ותהיה איתך, תעשה איתן את מה שעשית איתי..

זה כל כך כואב אתה לא יודע כמה בוכה הלב..

אני רוצה שנחזור להיות כמו פעם ידידים טובים ואז אני יראה אותך ואני יזכר בימים הטובים..

בקיצור אני אמרתי את שלי

תזכור תמיד אותך אני אוהבת לנצח נצחים!



אני אוהבת אותו :