עצב בעייני...

שוב כותבת מכתב פרידה כדי להזכיר לעצמי שאני מוכרחה להמשיך הלאה כדי להבין שזאת ההחלטה הנכונה ואחר כך לא יבואו חרטות..


אני לא רוצה לבכות בגללך לא מזמן איבדתי אותך אמרתי להתראות זה היה סופי ושום דבר לא נשאר בין שנינו רק הכאב והלהתראות הזה השמש שלנו שקעה...


גילתי לך ביום ההוא עם הכאב הזה שאני אבדתי אותך זה היה מה שלא אמרתי זה היה מה שלא ציפתי לו אבל אני אהבתי אותך.. הלב בחר ואני הלכתי בעקבותיו..


כל פרח שמתייבש על עלה שנושר כי אהוב האהבה הזו מנופצת וגוססת הכחול נעלם והשמיים חשכו העולם לא מרעיש עוד הכול כבר נגמר כך אני מרגישה בתוכי..


אני חוזרת לרגע הזה מבלי למצוא את המילים שמכאיבות לנו , מבלי למצוא את המילים שלא אמרתי.. איזה עצוב היום כי אבדתי אותך כי נאבד מבטך.. אך היום אני רוצה לשכוח מהעבר שמכאב לנו..


אך , איך ניתן לסלוח כאשר יש כול כך הרבה כאבים זה קשה והלב עדין לא שלם..


נאבד הקיץ וגם התקווה של לשוב לראותך אהוב ובקרוב החורף יהרוג את הזיכרון של משהו שאף פעם לא היה ...


אני השארתי מילים שידברו במקומי אני השארתי מבטים שיביעו את האהבה שלבי בחר לוותר להתראות אהוב המכתב הזה , זה הלהתראות שלנו..