סיפור אהבה פשוט פרק 2

זה פרק 2 מקווה שתאהבו!!!


פרק 2:


אני בהיתי בשעון של הכיתה במשך 45 דקות של שיעור. מחכה שיבוא כבר הצילצול, אולי אני יראה אותו , אולי הוא יראה אותי, אולי רק אולי שוב נתנגש זה בזה ורק הפעם נסתכל בעיניים של אחד השני ואז... הצילצול קטע את מחשבותי על הנער החדש... איך קראו לו? אהה כן שי.  אחרי בית הספר הלכתי לנופר בשביל לעשות עבודה או משהו... הגענו לבית של נופר ופתחנו את המחשב את הספרים ואת המדפסת... שי התחילה לכתוב ואני שוב שקעתי במחשבות הפעם לא על שי דווקא על מה יקרה אם באמת יתפתח משהו בין שי [למרות שאנחנו בקושי מכירים] , כבר נפגעתי בעבר ואני לא רוצה להיפגע שוב! לפני שנתיים היה ילד שקראו לו עידו בפעם הראשונה שהכרתי אותו פשוט התאהבתי [אם להיות דרמטית] הוא היה כמעט ומושלם אולי אפילו יותר מידי מושלם... אני והוא נהיינו חברים טובים ואפילו יותר מזה! יום אחד ראיתי אותו בפארק יושב על הספסל האמצעי בלי אף אחד לידו ומסביבו , הוא נראה כ"כ שקט ורגוע ... ניגשתי אליו אמרתי לו שלום והתיישבתי על ידו... הוא התקרב  אלי והתחיל לפתח שיחה.. דיברנו במשך 20 דקות ואז הוא התקרב עוד קצת ואמר לי : "רז אני צריך לומר לך משהו." " אני ממש מחבב אותך" ככה הוא אמר.. הוא התקרב עוד קצת ועוד קצת וא הוא קירב את ראשו לאט לאט ושפתינו נפגשו. אני לא הייתי מוכנה לה ה היה במפתיע לא ידעתי מה לעשות איך להגיב מה לומר אז פשוט שתקתי ורצתי משם. לאחר שבוע חזרתי לפארק לראות אם הוא שם ולהסביר לו שהוא היה הראשון שנשק לי. ואני לא ידעתי מה לעשות ושאני מקווה שהוא לא נפגע מזה שרצתי משם. הלכתי לספסל שבו הוא תמיד היה וראיתי אותו , אבל... אבל... לא יכלתי עוד הדמעות התחילו לרדת והפה עדיין נשאר פעור.. ראיתי אותו עם אור ה" ילדה המושלמת" שניהם היו קרובים והם התנשקו כ"כ קינאתי באותו רגע באור! היא לא ברחה, לא נבהלה , לא נלחצה , וידעה איך להגיב ברגיעות ובנוחות.. מהחלק הזה אני פשוט לא זוכרת כלום ממה שקרה אחר כך.. אני רק יודעת שעידו הוא שפוט של אור [כמו כל השאר]...


נופר: "רז??? רז??!!! הלווו את פה???"


אני:" מה??? אהה??? מה.??? "


נופר: " אני יודעת שאת לא ממש בפוקוס, אבל יש לנו עבודה!!!"


אני: "אני כן בפוקוס!"


נופר: "נהדר ! עכשיו קדימה לעבודה יא חתיחת עצלנית!!!!, תרשמי צ'ארלס דרווין בויקיפדיה!"


אני: " 1. מי זה!?!? 2. איך מאייתים צ'ארס מרווין 3. אני לא עצלנית!"


והויכוח המטופש הזה נמשך כמה דקות


בבוקר שלמחרת קמתי ממש ערנית, התארגנתי מהר ולבשתי חולצת בצפר כחולה עם מכנס ברמודה מגניב כזה עם נעלי נייק כחולות לבנות [בעיקר לבנות]. כשהגענו לבצפר הלכתי לכיתה שלנו וראיתי לשכיתה המגבילה נכנס שי.. הייתה לי בשעה הראשונה הקבצות אז קיוויתי שהוא יהיה בהקבצה א' באנגלית... וכן הוא היה, כל כך שמחתי והתפללתי שהמורה תעביר אותו לידי! בגלל שהוא חדש לא היה לו מקום לשבת אז היא הושיבה אותו ליד שני [ילדה שקטה שבקושי מדברת] ...  כשהיה הצילצול ניסיתי לביים התנגשות איתו אבל ירדתי מהרעיון הייתי יוצאת מה זה סתומה! אבל עדיין התנגשתי במישהו.. זה לא היה שי זה היה עידו. כן , אותו אחד שפגע בי.


עידו: "אהה סליחה אני ממש מצטער אהה"


אני: "אין לך על מה" אמרתי בטון עצבני


עידו:" רז?? לא ראיתי אותך... אני צריך ללכת יש לי פגישה עם אור.. אם ביי."


הוא התחמק משם כאילו אני כלום! כאילו הוא לא זוכר מה הוא עשה.. ופשוט הסתכלתי איך הוא הולך משם.. בהפסקה ישבתי ועשיתי שיעורים במורשת [לפחות מה שיכלתי להשלים]


מישהו: "היי , מה את עושה?"


אני: " שיעורים"


זיהיתי את הקול הזה, אבל הראש שלי היה קבור בספרים א שלא ראיתי את הפנים של אותו אדם שדיבר אליי.. היסתובבתי כדי לראות מי זה שדיבר אלי... וזה היה... שי?!?!?!


שי:" תקשיבי אני צריך לשאול אותך משהו"


חשבתי לעצמי באותו רגע  , מה הוא צריך לשאול אותי??? מה הוא רוצה?? אולי גם הוא חשב עליי בימים האחרונים?? לא ידעתי מה הוא הולך להגיד אבל רק מעצם העובדה שהוא שם לב אליי ולא אל אור זה כבר משהו!


שי:" אממ אני לא חושב שזה כ"כ קשור אבל.."


 


בפרק הבא:


מה שי רצה להגיד לרז???


תדעו אם תקראו!!! =)


אז יאללה להגיב!