לשבור את הדממה...

"עוף גוזל,
תמריא למרחק,
אל תפחד- אל תירא.....
רק שבור תדממה..."

הדממה חונקת מבפנים,
אין מישהו שבאמת יכול להקשיב,
כולם רק שומעים...
לפעמים אוהבת ולפעמים שונאת,
מרגישה צבועה עם עצמי...
לפעמים אפילו סולדת מהתנהגותי...
פוגעת בלי להתכוון,
וכך שונאת את עצמי יותר....
ככל שהזמן עובר, מתרחקת,
מעצמי,
ממשפחתי,
ומחבריי...
אם היה ביכולתי לדבר,
הייתי מדברת, ומדברת,
ומספרת , ומשתפת!
החיוך שלי הפף למזוייף,
הרגש הזה שלא עף,
הכאב שאני שומרת עמוק בפנים...
מדחיקה אותו כמה שיותר,
מנסה לא לוותר,
הרגש שבפנים לא מפסיק ומתרוצץ,
בסוף הכל יתפוצץ.
אני שונאת את זה,
ואני שונאת את עצמי בגלל זה..
ומה שאני הכי שונאת,
זה שאף אחד לא יודע על זה.


החוסר יכולת לדבר היא לאו דווקא אילמות,
היא יכולה לנבוע ממגוון סיבות שונות,
תחשבו על האנשים שמדברים ומשתפים מעט בחייכם,
ואולי תצליחו לגרום להם לדבר,
זה לא קל לשתוק.