האמיתי

הסיפור שלנו התחיל לפני קצת יותר מ4 שנים, הייתי בתקופה הכי גרועה בחיים שלי, בין מעבר מפנימיה חזרה לבית ספר רגיל אחרי טראומה קשה. ההיכרות בנינו הייתה הזויה לחלוטין. אחד הידידים שלי ניסה ללמד את חבר שלו לעשות שיחת ועידה במקרופון באחת התוכנות במחשב, הוא הוסיף אותי לועידה.. אני וחבר שלו התחלנו לדבר ושמרנו על קשר, אפילו היה בנינו קטע קצרצר של פחות מיום. באחד מן הימים קיבלתי ממנו הודעה: " רוצה להכיר את בן דוד שלי?", הסכמתי.. מבחינתי זה היה סתם עוד בן אדם שתהיה בניינו היכרות מוגבלת, בכל אופן.. היה לי חבר באותה תקופה. דיברנו קצת על הא ודא.. ואז יצאתי. אחרי שבוע קיבלתי ממנו הודעה, התחלנו לדבר.. מסתבר שהוא חיפש כל השבוע את מס' האייסיקיו שלי ולא מצא ודבן דוד שלו לא רצה לתת לו אותו. דיברנו תקופה מאוד קצרה והתקרבנו בצורה מטורפת.. גם לו הייתה חברה ולא הרגשנו מעבר לידידות למרות שאני חייבת להודות שבחיים שלי לא הרגשתי ככה בשיחה עם מישהו. הוא כל כך הבין אותי וכל כך הכיר אותי כאילו שהוא מכיר אותי כל החיים. כל זה התרחש בסביבות החודשים נובמבר דצמבר.


בחודש ינואר הוא אמר שהוא מרגיש אלי משהו שהוא מעבר לידידות,אמרתי לו שיש לי חבר וחוץ מזה המרחק בנינו הוא מטורף, אני מהמרכז והוא מאיזור אריאל... לא רציתי להיכנס לקשר כזה מסובך. הוא לא ויתר, הוא גרם לי להרגיש הכי טוב שבעולם ותמך בי.. בכל רגע נתון הוא היה שם בשבילי.. הוא לא היה הולך לישון בלי להתקשר אלי ולא היה מתחיל את יום המחרת בלי לשלוח לי הודעה של בוקר טוב.. אני די פחדתי להתאהב באמת כי תמיד ידעתי שלכל דבר טוב בחיים יש סוף. אבל הוא כבש אותי, פשוט התאהבתי בו ובאופי המדהים שלו, ובסופו של דבר בתחילת חודש פברואר החלטתי שאם חיים פעם אחת אז כדאי לקחת את הסיכון..מקסימום אפשר לחתוך.. החלטתי שנהייה ביחד.. נפרדתי מהחבר שלי (הוא נפרד מחברה שלו שבועיים לפני), הסמתי להצעתו.


כעבור שבועיים נפגשנו בפעם הראשונה, הוא ישן אצל חבר שלו שגר בעיר סמוכה ובא ברגל לקניון בעיר שלי, שם נפגשנו.. זיהיתי אותו מרחוק והתביישתי להגיד משהו... חברה שלי החליטה לצעוק לו... הוא חצה את הכביש, הוא נתן לי חיבוק שבחיים אני לא אשכח.. הראש שלי הסתובב, הבטן שלי התהפכה ועוד כל מיני תופעות מוזרות שלא ידעתי שהגוף יכול לעשות דברים כמותם. הפגישה השנייה שלנו הייתה כשהיינו חודש ביחד.. זאת גם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, הרגשות שהיו באותה נשיקה היו פשוט מדהימים, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, הרגשתי שאני והוא האנשים היחידים בעולם, כאילו שהזמן נעצר.


בהמשך הקשר היינו מדברים בטלפון עד לשעות הקטנות של הלילה, אף פעם לא נגמרו לנו נושאי השיחה, היינו מדברים על הכל, היינו בוכים מרוב אהבה, היינו בוכים מרב אושר על זה שיש לנו אחד את השנייה.. היינו מתכננים מתי נתחתן ואיך יקראו לילדים שלנו.


בסופו של דבר עברנו המון עליות וירידות במהלך הקשר שלנו, לפעמים היה קשה ולרוב היה נהדר, תמיד ידענו שלא משנה מה יקרה אנחנו תמיד נישאר ביחד.


ברוב הסיפורים זה היה מסתיים טראגית.. אבל הסיפור שלנו נמשך עד היום... בפברואר אנחנו נחגוג ביחד 4 שנים של אהבה שלא פסקה ואפילו לא דעכה לשניה.