אהבה ראשונה וכך גם השנאה....

הסיפור שלי מתחיל עוד בשנה שעברה...עוד כשהייתי בח'

והוא היה סתם מישהו מהכיתה....

מישהו שבקושי דיברתי איתו...

וגם אם כן אז השיחה הייתה מסתכמת ב"היי" וב"ביי"....



אבל לאט לאט התחלתי להתאהב בו ...

למה?...ואיך?...אני לא יודעת...

רק ידעתי שאסור שאף אחד ידע...אסור לי לספר.

ידעתי שזו אהבה בלתי אפשרית...חד צדדית.

זה כל כך כאב, לראות אותו, להיות קרובה אליו לנשום את האויר שהוא נושם...אבל לא
לעשות עם זה כלום.

אבל הייתי מחייכת חיוך מאולץ...כדי שלא ירגישו בכאב...

אבל הייתי עיוורת, עיוורת מאהבה.

והייתי טיפשה, הוא גילה את מה שאני מרגישה והוא החליט שזה יהיה נורא משעשע לשחק
איתי משחק קטן....הוא שיחק ברגשות שלי,והכאב קרע אותי לגזרים.

אני לא זוכרת כבר כמה בכיתי, כמה סבלתי.

במשך שנה שיחקנו את המשחק הזה...והרגשות לאט לאט נמוגו . או יותר נכון,השתנו
התחזקו.רק בצורה אחרת...השנאה...

מאז עבר כבר זמן מה....אני ממשיכה ללמוד איתו באותה הכיתה...והוא שוב אותו מישהו
שבקושי הכרתי....שבקושי דיברתי איתו...ורק דבר אחד השתנה...הרגשות...