תקווה מרה

תקווה מרה

היום כבר לא ישבת בכיסא גלגלים

היום לא שלחת לנו נשיקות וחיבוקים

היום הזריקו לך סם הרגעה ושכבת בחדר לבד

כולם בוכים בחוץ ואין מי שיחזיק לך את היד

כבר אין ציפיות ואפילו לא תקווה

גם לא הסיכויים הקלושים שהיו בהתחלה

הרופאים הודיעו סופית שהטיפול נכשל

ולצערנו להמשיך בחיים אתה לא מסוגל

הייתי חייבת לראותך ונכנסתי לחדר

עם חלוק, מטפחת בפה, שטפתי ידיים כדי שבכל יהיה בסדר

ואז ראיתי אותך שוכב כמו תינוק

היית כל כך רגוע ומתוק

התקרבתי אלייך וליטפתי לך את השיער ברכות

ומול עייני עוברת המחשבה שבכל רגע אתה עומד למות

מרגישה שוב איך עוברות בגופי הצמרמורות

ואיך שוב מציפות את עיניי הדמעות

מחכה כבר שמישהו יעיר אותי מהחלום הרע

רוצה להתעורר ולראות שאתה בסדר-שכלום לא קרה!!!

אבל ההבדל בין המציאות לחלום הוא כל כך גדול

ולנגד עיניי אני רואה איך שאתה ממשיך לסבול

קשה לי להסתכל עלייך בידיעה שאין מה לעשות

ושהפיתרון היחיד לכאבים שלך זה רק לחכות

אני חושבת לעצמי מה כבר חטאת?

ומדוע בעונש כזה גדול נענשת??!!

קיימות כל כך הרבה שאלות ללא תשובות

כואב לדעת שזה המצב ואין מה לעשות

כולם מחכים לגרוע מכל

לרגע המר שבו תפסיק לסבול

בכל זאת אני כאן מתפללת לנס משמיים

מי ייתן ואלוהים יחזיר לך את האור לעיניים



אוהבת לעולם-בת-אל