הסיפור המתמשך שלי (: פרק 8

הגעתי לבצפר והלכתי לשבת במקום שלי לעשן סיגרית בוקר עם קפה שקניתי מהמכונות
בבצפר..

ואת מי אני קולטת יושב שם ומסתכל עליי במבט של "סופסוף באת חיכיתי לך" ??

"ארז?" שאלתי בהלם.. לא הבנתי מה הוא עושה שם.. בד"כ הוא בא לבצפר רק באיזה 8 בול
או ב8 וקצת, ככה באיחורים..

"אני צריך לדבר איתך"

"סבבה.." התיישבתי וניסיתי להבין מה הוא כבר יכול להגיד לי?

היה שקט..הסתכלתי עליו והוא כל שניה ניסה להתחיל אבל הוא לא ידע ממש איך.

"יאללה שפוך.. אני מבטיחה שאני לא יצחק" וקרצתי לו, ניסיתי שהאווירה תהיה יותר
נעימה ורגועה.

הוא חייך קלות וחזר לניסוחים שלו.

"תקשיבי..אני לא מכיר אותך, לא יצא לנו לדבר כ"כ,אבל עדיין כל פעם שאני רואה
אותך.." הוא נעצר..

"כל פעם שאני רואה אותך אני מרגיש איזה משו, סוג של דחף להיות איתך, לדבר איתך
לצחוק איתך .."

"אז למה אתה לא בא לדבר איתי ולצחוק איתי? "

לא הבנתי :|

"כי את תמיד עם חברות שלך וידידים שלך ואני שם לב שהידידים שלך לא מתים עליי ככה
שאני לא מנסה כ"כ.. "

אני מזה לא הכרתי אותו ככה! הוא כולו רעש וצלצולים, הוא אחד כזה שיש לו ממש בטחון
וכל השכבה מתה עליו! נכון שידידים שלי לא אוהבים אותו אבל הייתי בטוחה שאם הוא ירצה
לדבר איתי הוא לא ישים עליהם.

"איזה שטויות כפרה, אתה תמיד יכול לבוא לשבת לידינו לדבר איתנו, לקרוא לי נלך לעשות
סיבוב אני לא אחת כזאת שתעשה עליך פוזות או לא יודעת.."

"גם יכולתי באמת לעשות את זה.." הוא היה בשקט פתאום והוריד תראש..

הרגשתי עדיין יש לו מה להגיד לי..

"יש לך עוד משו להגיד לי?" שאלתי אותו..

"כל פעם שאני רואה אותך אני רוצה לא רק לדבר איתך.. זה מעבר לזה, אני רוצה לחבק
אותך, לנשק אותך.. " פתאום הוא ירה את זה לאוויר..

הייתי בהלם! מה לי ולך?? דיברת עם חברות שליי ולא איתי! התנשקת עם אשל ולא יצרת
איתי שום קשר כזה לפני! איך פתאום הוא בא אליי עם היציאה הזאת!!

"ידעתי שתגיבי ככה.. בגלל זה לא רציתי לדבר.."

"לא לא.. מה שלא מסתדר לי זה שעם אשל התנשקת ועם נועה דיברת שיחת נפש ולי ולך חוץ
מהקטע עם המכות לא היה שום רגע או שום קטע שאתה יכול להיות דלוק עליי ככה.. מבין?"


"אולי הייתי איתם כדי להיות איך שהוא קרוב אליך ולדעת עלייך יותר.. כי תאמת שחצי
מהשיחות דיברתי עלייך. ואשל נישקה אותי אז נישקתי אותה בחזרה, אני לא ייבש אותה!
ובאמת עם נועה הייתה לי שיחת נפש אבל כידידים לא יותר מזה.."

עיכלתי את כל הנתונים האלה שהוא העביר לי ..

"אני מצטער שאני נוחת עלייך ככה.. אבל הייתי חייב להגיד לך את זה, גם בכל מקרה יש
לך חבר אז .."

"אין לי שום חבר!" קטעתי אותך

"למה העצבים?" כמעט וצעקתי עליו שאמרתי לו את זה

"מצטערת.. פשוט זה נגמר רע ו..עזוב בקיצור"

הוא חייך בקטנה.."מצטער לשמוע"

"שטויות! זה היה אמור להיגמר בסוף! וטוב שכך.. "

צחקנו..

"אז מה אתה חושב שאנחנו צכים לעשות?" שאלתי..

"לא יודע..להיפגש אולי? לדבר קצת?" הוא היה נבוך, איזה חמודד!!

"אפשר בכיף.. אבל לפני? תדבר עם הבנות! תגיד להם איך אתה מרגיש! שלא יראו שאני איתך
ככה ואתה איתם גם ככה! ואני גם ידבר איתם בקטנה.."

סכמנו על מה הולך להיות והתחלנו קצת לדבר עד שכל הג'מעה התקרבה..

"טוב אני יזוז" הוא בא לקום

"אתה לא זז מפה" תפסתי לו את היד והושבתי אותו.

"אני רוצה שתכיר אותם והם אותך ושהכל יהיה פה בסדר"

לא ממש הייתה לו ברירה כי הם כבר הגיעו ואני לא נתתי לו לזוז..

הם דווקא התנהגו אליו סבבה, חלקם לפחות.

שאלו אותו מאיפה הוא, למה הוא עבר ואת כל השאלות ששואלים חדשים, ותוך כדי השאלות
הכרתי אותו לאט לאט..

היה צלצול ונכנסו לכיתות.. שעמום עוד שיעור והפסקה.. ביני לבין ארז עברו מלאמלא
מבטים חיוכים קריצות וכו'..

התחלתי כבר להתגעגע לראות אותו כל פעם, רק בשביל אותם חיוכים ומבטים..מוזר.

סוף יום..

שוב מונית..שוב שיחות ואז הביתה! סופסוף הביתה!

הבית זה פשוט מקום מקלט שאי אפשר לתאאר.. יש תהרגשה הכי בטוחה והכי כיפית שיש..

חזרתי הביתה וכמובן, הוא היה ריק..

חיממתי לי אוכל והלכתי לראות טלביזיה.

פתאום יש לי שיחת טלפון "מאמיי רוונן עבר תאוונה עם האופנוע שלו!!! " זאת הייתה
אחותו של רונן

בקושי הצלחתי לבלוע את הביס של האוכל שהכנסתי לפה באותו הרגע..

"הלו? קסם? אני באה לקחת אותך"

ניתקקתי..