רק כאן אוכל לספר לך את הסוד שלי.... כנסו!!!

מאמי, מהרגע שהכרתי אותך, ידעתי שאתה תהיה כל החיים שלי, ועם הזמן, האהבה שלי אלייך רק התעצמה והתעצמה... אני אוהבת אותך, יותר ממילים יכולות לתאר, אתה זה שבמחשובותיי, אה זה שממלא את ימיי, אתה האור בחיי...


לפני כחודשיים, יצאנו לבילוי ביחד עם החברים שלך, נסענו ברכב של החבר שלך כי הרכב שלך היה בתיקון, יצאנו בזוגות, ארבעה שבנים ארבע בנות... כל כך נהנתי, שתינו אכלנו רקדנו, והכי חשוב אהבנו, חיבקת אותי ניקשתי אותך, אנחנו יודעים להראות אהבה..


ואז בסוף הבילוי כשהגיע הזמן לחזור הבייתה, נכנסנו לרכב...ישבנו בספסל האחורי, וכשהגענו לעיר, החבר שלך הוריד אותך בבית, הוא הסכים להקפיץ אותי לבית שלי ולכן גם לא ישנתי איתך... ניפרדנו לשלום, נתתי לך נשיקת לילה טוב מתוקה, והבטחתי שאתקשר אלייך כשאגיע הבייתה.


עברתי קדימה, ואני והחבר שלך פיתחנו שיחה, הוא מאוד חמוד, הוא לא הפסיק לשבח אותך, ולהגיד כמה שאנחנו מתאימים, ואני, שאני כל כך אוהבת אותך, סיפרתי לו כמה שאני אוהבת ומכבדת אותך, וחולמת על עתיד ביחד איתך.


הוא עצר ליד הבית שלי וביקש להתייעץ איתי בנוגע למתנה לחברה החדשה שלו, ישבתי איתו במשך 5 דקות, והצעתי לו כל מיני מתנות שאני בעצמי הייתי רוצה לקבל, הוא כל כך בהה בי, לא הוריד ממני את העיניים ואמר ..."למה את שלו ולא שלי?, למה הא תמיד מקבל את הדברים הטובים?" באמת שזה נפל עליי מהשמיים! לא ידעתי למה הוא מתכוון! לא ידעתי מה הוא רוצה ממני... התחלתי לצחוק וניסיתי לצאת מזה בהומור, אמרתי לו "שמלאכים מקבלים רק דברים טובים" כי אתה באמת המלאך שלי.


אבל זה לא הצחיק אותו, הפרצוף שלו נשאר רציני, הוא התקרב אליי ונישק אותי או יותר נכון ניסה לנשק אותי כי כשקלטתי מה קורה התרחקתי ממנו, אני קפאתי, הסתכלתי עליו, ולא ידעתי אם זה אמיתי או לא... פתחתי את הדלת של הרכב, והלכתי במהירות לעבר הבית שלי, כשסגרתי את הדלת, אמרתי לו שאף פעם לא ראיתי אדם שפל ומגעיל כמוהו, התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות, באמת שהרגשתי חסרת אונים! והוא, יצא מהרכב רודף אחריי, וצועק כמה שהוא  מתנצל ולא התכוון.


נעצרתי, וביקשתי ממנו ללכת הבייתה, לא רציתי לשמוע ממנו! הוא כל כך התחנן שאני לא אספר לך את זה, ואשכח מזה , אבל אני לא יכולה! לא מצליחה! הוא חזר לכיוון הרכב ונסע. ואני הגעתי הבייתה והתקשרתי אלייך, ואתה שמעת בקול שלי, שאלת מה יש לי ? ואני התחמקתי ממך אמרתי שאני עייפה... ועברו כבר חודשיים מאז, חודשיים שבהם אני מתחמקת מיציאות משותפות עם החברים שלך, חודשיים שבהם אני משקרת לך ואומרת שלא עובר עליי כלום!


ואת האמת אני לא יודעת מה לעשות , יש לי דילמה כל כך קשה בין להיות נאמנה לך, ובין לסכסך בינך לבין החבר הכי "טוב" שלך! אני פוחדת לספר לך ושלא תאמין לי, אני פוחדת, שכשתדע מזה, החבר שלך יכחיש ויספר משהו אחר, ואני הכי פוחדת לא לספר לך ושתגלה את זה בדרך אחרת, ואז תחשוב כמה שאני לא אמינה לך, ולא מספרת מה שאני צריכה לספר....


לכן כתבתי את המכתב הזה, כשתקרא אותו, אני מקווה שתבין אותי, אתה יודע שאני אוהבת אותך, יודעת שגם אתה.. ומקווה שזה לא ישנה דבר..מצטערת ששיקרתי כל הזמן הזה, אבל זה רק בגלל שלא ידעתי מה לעשות!