רגעים...the last angel

ברגעי עצבות שהכל נהיה שחור,

מופיע אתה ואיתך גם קרן של אור,

תקווה קטנטנה שאולי יהיה בסדר בסוף,

ושאת ליבך לקרבי, אוכל שוב לקטוף.



ברגעים כאלו שאין חשק לחיות והכל כה כואב,

שאתה לצידי, אך בוא בזמן כה רחוק, וליבי מתאכזב,

פתאום אתה מגיע, ונותן נשיקה,

ואיתה נשלחת לאוויר, גם משאלה, לאהבה.



ברגעים של חולשה, שמייחלים למוות שיבוא,

זקוקה לך פה איתי, מחכה שתבוא,

ואתה לא מגיע, מתעכב, והזמן עובר,

פשוט לא מופיע, עליי לא חושב, ואליי לא חוזר.



ברגעים שאני משוטטת לי לבד ברחובות, בלי סיבה,

מחפשת מקום שקט, מקום של שלווה,

ויודעת בליבי, שברגע שאמצא,

אזכר שוב בך, ותרד לה דמעה.



ברגעים כאלו, אני חושבת לעצמי,

למה אני לא דוחה את אהבתי והודפת את רגשות ליבי?!

האם יבוא היום, בו אוכל לשכוח אותך,

ואם לא, האם יש עוד סיכוי לרגעי אהבה?!?!?!