אני אוהבת, ואתה?

הפכת אותי מילדה לאישה.


עכשיו הכל מובן.


עכשיו הכל שונה.


אני מרגישה כאילו לא הספקתי לחוות את הילדות שלי במלואה.


אני כלואה בתוך חיים של ילדה קטנה. חוקים של ילדה קטנה.


אף פעם לא מיהרתי להיתבגר, ידעתי כמה שהילדות ניפלאה, וניצלתי כל שנייה.


ממ, מספיק לדבר עליי... נעבור לנושא החשוב :)


וואו, התכחשתי לעובדה שאני מאוהבת בך כל כך הרבה זמן...


התכחשתי לעובדה שאני צריכה אותך לידי, שהכי משמח אותי הדיבור איתך, שהמגע שלך מביא אותי לעולמות אחרים, מעלים את תחושת זמן..


אבל אתה? רוצה מישהי אחרת.


רוצה אותה בקטע רציני..


וזה לא שאתה רק מחפש איך להשכיב אותה, כבר עשית את זה..


אבל משום מה? אני, ברוב טיפשותי, נאחזת בך.


אתה? צריך אותי רק מתי שאתה חרמן.


הסקס שלנו ניפלא, ואתה כן בן אדם בוגר ומיתחשב מאוד.


כל פעם שאנחנו שוכבים זה סתם קטע כזה, כשאנחנו רוצים, לרוב- כשאנחנו שתויים..


אנשים יודעים מה הולך, לא עומדים בדרך.. אחרי הכל, זה מין משחק של ילדים גדולים,לא?


ו.. כולנו מבינים..


אני אוהבת את ה.. קטעים האלה, או איך שתיקראו לכמה דקות האלה שאתה בתוכי, שאני מרגישה מין סוג של חיבור אליך. יש לי כל כך הרבה תשוקה אליך, כל כך הרבה אהבה.


אף פעם לא מספיק לי הזמן שאני איתך, אני תמיד רוצה עוד ועוד..


עוד כמה דקות שאני יוכל לחבק אותך, להקשיב לפעימות ליבך, להרגיש את אצבעותייך עוברות על יידי, על צווארי, משחקות עם שיערי..


זה כל כך קשה בישבילי.. נתתי לך את בתוליי, וזה כן מה שניקרא, "ביג דיל".


ועכשיו אתה פשוט משחק כמו כמו איזו בובת מין?


אני מודעת לזה, אבל מיתנהגת כמו עיוורת לכל מה שקורה סביבי, מעדיפה להאמין כאילו באמת יש בנינו משהו חוץ מסטוץ.


ואת זה רציתי לסיים ב- תודה לך.. באמת, תודה. על... ההרגשה הניפלאה, הכואבת, והמבלבלת  הזו.. לא מיזמן- גיליתי שזאת אהבה...


לא יודעת מתי זה ייגמר, לא יודעת מה יהיה בהמשך.. אי אפשר לצפות לכלום, והחיים מלאים בהפתעות.


אבל מה שאני יודעת? זה שתמיד תהיה לך פינה בליבי.


כמו מיסכנה, כניראה אתן לך לשכב בזרועותיי לילה, אחר לילה, בידיעה שיש לך אחרות.