עוד מכתב מתוך מכתבי הרבים

שוב ושוב אני מוצאת את עצמי כותבת שירים מכתבים שמבעים את אהבתי שבוכים את שתקתי אך אותם המכתבים והשירים לא משנים דבר אתה עדין לא יודע שאני אוהבת והכאב עדין כה גדול...


אז שוב אני רוצה לכתוב בשבילך למרות שעמוק בתוכי אני יודעת שזה לא ישנה דבר והכאב לא יעלם והלב עוד ימשיך לאהוב... למרות זאת אני רוצה לכתוב להוציא כול מה שבנשמתי לכתוב כול מה שאני לא יכולה לומר זה לא ישכיח את הכאב אבל לפחות ירכך טיפה..


אני אוהבת אותך כול כך פשוט ובעצם כול כך מורכב.. כשאתה מביט אני מרגישה אותך מרגישה שאתה אוהב.. ואז אתה לא מביט נמצא עם אחרות והלב מתמוטט ואני מתייאשת ושוב מבולבלת..


בלעדיך אני רוקדת עם בדידותי , בלעדין הלב ריקני והכול עומד במקום.. עשיתי הכול כדי לא לאהוב אותך ברחתי מהתשוקה הזאת אך זה בלתי אפשרי ואני אני צריכה את אהבתך.


אבל הזמן ממשיך לעבור והכול ממשיך להיות אותו הדבר ואני כבר מתייאשת כואבת אז אולי הגיע הזמן להיפרד ממך מהרגשות, מהאהבה מהבטים מכול המכתבים והשירים שנושאים את שמך.


היום שאני חושבת על כול מה שהיה חייתי בדמיון במציאות לא אמיתית שאני בניתי לעצמי נתתי לרגשות לסחוף אותי ואבדתי כיוון אבדתי את עצמי..


לא אגלה לך את סודי.. לא אומר עוד את אהבתי לא ידעת להבחין וזה כואב כול כך אבל עכשיו זה מאוחר כול כך אני עוזבת והיום אני קוברת את אהבתי עמוק בעמקי נשמתי..


משהו בין שנינו נעלם משהו הלך לו לעולם..... כול מה שאבד אין מי שישיב אתה הולך וגם אני ואני יודעת כשלא תשוב כי גם אני לא ישוב עוד לעולם