כואב שזה אמיתי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אפשר לחשוב שעולם שלם יכול להתהפך ולו ברגע אחד....

אני רק יכול לדמיין אותנו חיים בסיפור אגדה שנמשך לעד....

כל כך רציתי לחבק שוב את רגשותייך אליי...עד שהייתי מאבד את שפיותי...

לחבק כל כך חזק שאפילו אלוהים בכבודו ובעצמו , לא יוכל לקחת אותך מימני...

וכשמגיע הרגע...צועד אליך הביתה...קצב הצעדים כקצב פעימות ליבי...

לצד טיפות הגשם הקרות...היה נראה כי השמיים לא הפסיקו לבכות לי...

לא יכולתי לתאר את אותה הרגשה......כמעט ויכולתי לשמוע את ליבי נחצה...

איבדתי כל תחושה.....כאילו לקח לזר הפרחים שעות עד שנגע ברצפה.....

מול פתח הדלת כבר לא עומד על הרצפה...מתפתל בתוכי...אל מחזה המעמיד אותי בתדהמה....

השמיים נפלו לרגליי....הורד האדום הפך לשחור..בוהה בשמש אך אין בה אור

עומד מול דלתך...את חולקת את ליבי עם מישהו שלא יוכל להישבע לך , לא כמו שאני
יכול....

לחשוב שנאלצתי לראות את גופך...נעתק מתשוקה אל מישהו....כה...שלב....

שמעת את זה ? או שזה רק אני מקשיב לסימפוניית שברון הלב....

בוהה בחדרך....הברקים צבעו את החדר בעצב...הרעמים לא חסו עליי מכאב..

היה נדמה שהשארתי פיזית , תאורתית את הלב שלי שם והלכתי לדרכי...

לא ברור לאן...הרחק למקום בו אוכל לשבת יחד בוראי....ופשוט לפרוץ בבכי...

לצד טיפות הגשם הקרות...פורצות הדמעות....הייתי מוכן לתת הכל ורק בשביל לשכוח לכמה
דקות....שאוכל להחזיק את עצמי חנוק מבכי...לעוד כמה לילות...

לחשוב שהמחזה הנוראי הזה היו ה – 2 דקות הארוכות ביותר בחיי....

אל לחן שיר ליבי הזועק עד מתי.....רעדתי עד שחשכו , נפלו עיניי.....

אם הייתי יכול לספור את הלילות ללא שינה...עד שיכולתי להשתחרר מאותה תמונה...מסתבר
שבמשחק התמימות הזה כבר לא נשארה בי כל אמונה....

האם האהבה היא באמת רגש כל כך מסנוור.......................... ?

האם קופידון ירה חציו עיוור......................?

חשבתי לי...לצד השלולית הרטובה...הגשם שוטף את דמעותיי....טיפה טיפה.....

מתיישב באמצע רחוב הדממה....היה כבר נדמה שהצל שלי הוא הדבר היחידי שנראה....לא
מפסיק להיקרע מהמחשבה שחייתי בבועה....

גופי מצטמרר....מתבייש ברגש בו הלכתי וסיפרתי לכולם...לו רק יכולתי להעמיד פנים
כאילו הוא לא היה שם מעולם....

מעבר לחשש שאנשים ידעו הכל רק מלהסתכל לי בעיניים....המבטים שאני
יקבל...מהקרובים...ומהרחוקים...אליי....

לחשוב שאני יכנס הביתה ואף אחד לא ירגיש....לא יידע שאותו בחור שהם מכירים...נשאר
למות מקור בחוץ...ממש מעבר לכביש.......

כבר היו רגעים שכבר חשבתי שלא נשאר לי מימה להתכרסם מבפנים....

באיזשהו שלב...הפסקתי לספור את הסיוטים....את הלילות שבזיעה קרה אותי מעירים......
ואת ?

רוקדת לצלילי ליבי השבור....אני אוהב ואת מגלה אטימות...שלפעמים עברה את גבול
המציאות....כנראה שמחיר הבגידה עלה לי בחיי השקט והשלווה....

משחקיי אי ודאות מתעתעים בליבי השבור למחצה....

כל כך רוצה לחזור לימים תמימים....לעוד תקופה בחיים....ליום בו הזיכרונות
נעלמים....אבל הזיכרון לא נעלם....רק בשביל להזכיר לי את היום בו
ליבי....נאטם....הושאר לדמם בין ידייך המלאות בזעם....

לחשוב מה אני יצטרך לעבור בשביל שוב להרגיש.....לחשוב שיש עוד סיכויי לאהבה בעולם
כזה אדיש....שתהיה עוד מישהי...שאת אותו רגש שוב תמחיש.....

2 דקות בחיי.....

זוג עיניים שראו יותר מידי....

שתי נשמות....שכבר לא יהיו יחד...

רגע אחד...נראה כמו סיוט מלא בפחד.....

עם כל הכאב......באמת לא מאחל לאף אחד......