פרובוקטור זול

מדובר בגבר מחורבן, בן 30 שאף פעם לא השיג את מה שהוא שאף לו, הוא היה לא יוצלח ברמות יוצאות דופן. מובטל, ללא בת זוג ועדיין, עדיין גר עם אימו.


"איתן, צא החוצה, אתה מסריח מעובש, מרוב שאתה תקוע בבית מול הטלוויזיה 3אינץ' שלך" היי, אני איתן בן 30 ומובטל עדיין, אבל אני בחיפוש אחר עבודה, אני בכלל מאמין באבטלה, אני אגיד לכם מה הבעיה של הארץ הזאת! שאין הרבה אנשים שיגידו את מה שיושב להם על הלב, לא, הם יעדיפו להסחב עם המועקה הזאת יותר מידיי, אז בוא נגיד שאני לא כזה, אפילו קיצוני מידיי, ככה איבדתי את האישה היחידה שאהבה אותי, וגם את העבודה שלי, אבל אני מאמין שאם יש לי עקרונות שישרתו אותי ואת האזרחים מהשורה שלא כ"כ סופרים אני יממש אותם.


"אייתתןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!" נשמעה צרחה אדירה מהמטבח, זו הייתה אמו, ליאורה. אייל התעורר כהרגלו ב3 בצהריים. "כן ? כן אמא?" אייל ענה בעדינות ובאדישות ונראה כשה תמים "קום כבר!!! חצי מהיום אתה מבלה במיטה הזאת!" היא התקדמה לעבר חדרו ניתקה את הטלוויזיה מהחשמל באלימות ניערה את השמיכה מעליו ולא החזירה לו אותה, איתן קיבץ את כל כוחותיו האחרונים והקים את עצמו מהמיטה.


"קח, זה אליה הבן של אהובה , השכנה.. יש לו משרד פרסום, הוא מאוד מצליח, אולי הוא ימצא לך עבודה במשרד הענקי שלו" ליאורה זרקה את הפתק על השולחן בזמן שאייל אכל את הקורנפלקס שלו "אבל אמא, נגיד והלכתי, נגיד והתקבלתי למשרד הזה שלו, זה נגד הערכים שהצבתי לעצמי!! זה יפעל כנגדי כל הזמן, עכשיו אני ללא כלום אבל אני מביע את עצמי, שם אני יהיה עם המון כסף ואולי גם משפחה קטנה בצד אבל אני יהיה איש אומלל, איש עצוב. הבנתי שצריך לעבוד במדינה הזאת, לא הולך אחרת, את כספך תביא בזוב דמך, הבנתי. אבל משרד פרסום?! לעבוד עם דוגמניות ארוכות רגליים שמנתח הפלסטי שלהן החליף את פניהן במסכת פלסטיק מפוצצת סיליקון?? או זמרים שמשתמטים מהצבא ועוד רוצים שירוצו אחריהם בנייר ועט לחתימה? זה גדול עליי לא אסבול את הצביעות" הוא פצח בנאום אמו הסתכלה עליו חייכה חיוך ממזרי "ואני לא אסבול את זה שהבן שלי בן 30 ומפקיר את מוחו לשידורי טלוויזיה! אתה הולך"


אז הוא יצא מהבית והחל ללכת לתחנת האוטובוס היישר לת"א למשרד, כי עם אמא לא מתווכחים. הוא הגיע לת"א וירד בעזריאלי ראה כ"כ הרבה אנשים, ומכוניות, הוא כינה את העיר הזאת כעיר פלסטית, הוא אהב את ראש פינה, האותנטיות שבראש פינה לא השתוותה לעומס ולעושר וההצפה הזאת שסימלה את ת"א.


"שלום, אני לאליה" הוא נכנס למשרד פרסום "Talk to" הוא הסתכל מסביבו וראה המוני יפייפיות מפוצצות בשכבות מייק אפ וסומק ולא מנידות עפעף אליו, ממהרות להן על העקבים ה18ס"מ שלהן, מידיי פעם גם ראה גברים בצמדים צוחקים אחד עם השני ומעיפים אחד את השני לכיוון הקיר אפילו אחד חייך וזרק "אהלן" חייכתי חזרה ולאחר מכן חזרתי למזכירה היפה שהייתה מולי "מה השם?" "איתן" "תכניסי אותו" הושמע צליל דיבור של גבר מהטלפון המשרדי "חדר שמאלי בפנייה ימינה" איתן הרגיש מאויים מהמפת דרכים שהציבה לפניו המזכירה, הכל אופן כך הסתיימה מערכת היחסים הקצרה שהייתה לו ולמזכירה.


"איתן !" גבר שמן עם סיגר קובני בפה הסתובב אליי ואני פשוט לא ידעתי מה אני עושה במשרד האפור הממוזג והכ"כ מכני שלו, ואיך לעזאזל אני יוצא מפה?!