לא ידעתי!

היא עמדה מולי, בכתה ! הפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה, היא , הצחקנית, השמחה, שתמיד יש לה משהוא אחר נחמד להגיד, עכשיו היא בוכה. הרגשה מוזרה.


היא אמרה"איך לא הבנתה את זה?" הדמעות המשיכו לזלוג מעיניה והיא המשיכה להחנק מהן "רק בישבילה היה לך זמן , ועכשיו כשהיא זרקה אותך אתה מתלונן לי , אתה לא חשבת לרגע ש...שאני רוצה אותך?!"


הייתי המום , הינו ידידים , אבל לא חשבתי שהיא... ממש רוצה אותי, אז לכחתי את האחרת. אמרתי "אני מצטער, באמת! אני ... אני לא...!" כאילו שקראה את מחשבותי היא אמרה "לא! אתה ממש לא מצטער! אני יודעת את זה! למה חשבה שרק איתך דיברתי כשכולם צחקו אליך? למה רק אני ביקרתי אותך? תחשוב ! תחשוב!"


אני המשכתי לישתוק ביזמן שהיא ניסתה למחוק את הדמעות מפניה "לא חשבתי אל כזה דבר! אני מודע לא חשבתי!" היא המשיכה לבכות , יותר חלש מקודם , אבל בכתה , היא נפלה אל הדשה הרטוב . כבר היה מאוחר .


היא בכתה ואני רק עמדתי וצפיתי בה . הבכי נחלש ודחף בילתי מוסבר גרם לי לשבת לידה , ללטף אותה ולנסות להרגיע . חיבקתי אותה ואמרתי "אני מצטער, אני כזה טיפש שלא הבנתי!" היא אמרה "כן אתה באמת טיפש!" והיא קצת צחקה אבל עדיין ניחנקה מהדמעות. אמרתי "סליחה?! חשבתי שאת בעדי" וגם אני חייכתי .


עז היא אמרה בחיוך שובב " שתדע , אני לא!" שנינו צחקנו בשקט.


חיבקתי אותה כך שהיא נישענה עלי ואמרתי "את יודעת? אני בחרתי בה בגלל שחשבתי שאת לא מעוניינת בכלל. היא היתבוננה בי במבט המום ואמרה "יכולתה לישאול כמו ששאלתה אותה!" אני עשתי חצי חיוך וקרחתי את ידי מסביב לצווארה כך שארגיש את שערה הגלי.


אמרתי "אבל חיבבתי אותך ורציתי שתיהי מאושרת!" היא אמרה "ואני יצאתי מאושרת ?!"        "טוב , אני מצטערת , לא יצאת ממש מאושרת!"אמרתי והיא ענתה "כן ממש מאושרת !" באסרטיביות .


אמרתי "כן , אבל יש משהוא שיוכל לעשות אותך מאושרת?" היתבוננו זה לזה בעיניים והיא אמרה "כן!" עז היתנשקנו , לאחר זאת היא הייתה שמחה , יותר , בלי : דמעות, דיכאון, כעס וכול הדברים ש... לצערי,קרו , בגללי. בגלל שלא הבנתי אותה.