תראי זה אני

"הבחורה הפכה אותך לסמרטוט.. אתה לא רואה איך היא מתייחסת אלייך?! אתה כלום בשבילה"
כבר חודש אני מחכה לתשובה ממנה והיא מתחמקת. אני יודע שכשאני לידה אני שקט יותר, מופנם יותר אבל אני יודע שאני לא כלום בשבילה. ברור לי שיש לי איזשהו חלק בחיים שלה, גם אם הוא קטן.
פרפרים בבטן היא תחושה ממכרת שאימצתי ולמדתי לאהוב מאז שהכרתי אותה.

"מגיע לך מישהי הרבה יותר טובה ממנה"
אני יודע, אני פשוט לא רוצה מישהי אחרת. האור שהיא מביאה איתה והאושר הזה שמנוגד לחלוטין לאופי הסגור והפסימי שלי גורם לה להיראות שונה מכל בחורה אחרת שיצא לי להכיר. היא לא יפה אבל יש בה משהו שמשום מה גורם לי להתהפנט.

נשארתי חשוף במקום הכי מפחיד שאני מכיר. הפחד מדחייה גדול כמעט כמו הפחד מליצור קשר. אם היא רק הייתה יודעת כמה שיכנועים עצמיים הייתי צריך להעביר את עצמי בשביל לאזור אומץ לפנות אליה, להחשף בפניה כמו שנחשפתי.
היא לא מבינה כמה החוסר מודעות לאיפה אני עומד מבחינתה, הורג אותי. היא לא מבינה ואולי גם לא אכפת לה.
אבל לי אכפת, אכפת לי כי אני לא רוצה לאבד אותה, לא רוצה לאבד את עצמי.

מגיע לי לקבל תשובות, מגיע לי שהיא תחלק לי חלק מהחום והאהבה שהיא מקרינה לכולם. אבל רק איתי- אותן שתיקות מביכות.
הפכים מתאימים? כנראה שלא.

מגיע לי יותר ממנה. מגיע לי.
ומה אם חלק קטן בחיים שלה פשוט לא מספיק לי?! מה אם אני רוצה חלק גדול בחיים שלה? מה אם אני רוצה שאהיה חלק גדול בחיים שלה כמו שהיא בחיים שלי?

לא עושה לי טוב הקשר הזה. היא מייאשת אותי. לא בכוונה או אולי כן.
אני מסתכל עלייה עכשיו ולא רואה שום דבר מיוחד. היא בדיוק כמו כולם רק שהיא נותנת הרגשה שהיא שונה. אבל היא לא.
נכון, היא מדהימה. כיף לי לדבר איתה, כיף לי להצחיק אותה, כיף לי לשמוע אותה שרה ומנגנת לי בגיטרה. אני אוהב לדבר איתה ויודע שיש מי שיקשיב לי בצד השני.
אבל כנראה שזה פשוט לא מספיק. לא לי ולא לה.לא באשמתי, לא באשמתה.
אולי אנחנו פשוט לא מתאימים.
או שאנחנו פשוט עוד לא בשלים להעביר את זה לשלב הבא.

נימאס לי לחכות לתשובה ממנה. אני חייב להמשיך, חייב להתקדם.


 

אולי בעוד כמה שנים היא תבין איזו טעות היא עשתה.